פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

1.התובע, יליד X.X.1974, הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 9.11.2019, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: : "חוק הפיצויים").

בעת התאונה היה התובע בן 45 שנים וכיום - בן 50.83 שנים.

2.טרם התאונה נשוא התובענה, מצבו הבריאותי והתפקודי של התובע היה מורכב.

כ- 12 שנים לפני התאונה, בשנת 2007 נפגע התובע בנפילה מגג, ובעקבות האירוע נגרמו לו פגיעות אורתופדיות משמעותיות, לרבות שבר בעקב ימין ונזק בקרסול ימין, שבעטיין עבר ניתוחים וקיבועים. בגין פגיעות אלו, כמו גם בשל מצב נפשי קודם, נקבעו לו נכויות צמיתות במוסד לביטוח לאומי בשיעור ניכר (20% עקב מצב אחרי שבר בעקב ימין, 20% עקב פיגור גבולי, ו-30% עקב הפרעת אישיות). מבחינה תעסוקתית, התובע לא השתלב בשוק העבודה במשך שנים ארוכות, ובחקירתו ציין כי אינו עובד לפחות 20 שנים, מאז שנת 2005. נכותו האורתופדית והנפשית הגבילה את יכולתו לבצע פעולות יומיומיות ולנהל אורח חיים רגיל, והוא נזקק לתמיכה רפואית, טיפולים ושיקום עוד טרם התאונה נשוא התובענה.

ראו בעניין זה עמ' 27 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת (תיק שהוגש ביום 6.3.25), כ- 13 שנים לפני התאונה, במסגרת ועדה רפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי משנת 2006 (עוד לפני התאונה משנת 2007) נקבעו לתובע נכויות בשיעור של 20% בגין פיגור גבולי ו- 20% בגין הפרעת אישיות.

ראו גם עמ' 174 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת (תיק שהוגש ביום 19.5.24) לאחר התאונה משנת 2007, במסגרת אבחון רפואי שנערך לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי נקבעו לתובע נכויות בשיעור של 20% לפי סעיף 49.2 ו' - מצב אחרי שבר בעקב ימין ו- 20% לפי סעיף 91.1 בגין פיגור גבולי, ו- 30% לפי סעיף 34.4 או 34.3 – בגין הפרעת אישיות.

התובע טען, כי בעקבות הנפילה מהגג בשנת 2007 נגרם לו נזק לקרסול ואולם הנזק שנגרם לו בתאונה הנוכחית הנו בברך ימין. אין מחלוקת שלפני התאונה התובע הופיעו בפני מספר רב של ועדות רפואיות, אשר שינו את הנכויות, מפעם לפעם. לשיטת ב"כ התובע הנכות היחידה שנשארה על כנה, לפני התאונה, הינה בשיעור של 20% בגין כף רגל.

3.ביחס לתאונה נשוא התובענה, בית המשפט מינה לתובע מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.

המומחה ציין שהתובע נפגע ברגל ימין. בעקבות התאונה, עבר סדרת ניתוחים, לרבות החלפת ברך במשתל מלאכותי. לפני התאונה התובע לא עבד, בין היתר, בשל בעיות קודמות והכרה כנכה בגין נזק בקרסול ימין ובעיה נפשית. במהלך הזמן עבר שיקום אורתופדי חלקי ועל אף זאת עד היום, התובע נעזר בקב הליכה.

המומחה ציין, כי נותרה לתובע נכות אורתופדית, היות ונמצאו הגבלות תנועות בברך ימין, דלדול שרירים ניכר בירך ימין וכאבים בדריכה או בתנועות הברך. הגבלת התנועות באה לידי ביטוי הן ביישור והן בכיפוף. בעקבות השבר המרוסק התוך מפרקי, התובע עבר שלושה ניתוחים עוקבים בברך שכשלו והוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף להחלפת מפרק הברך במשתל מלאכותי. המומחה הוסיף, כי התובע יצטרך לעבור בעתיד ניתוח נוסף להחלפת מפרק.