שומר הדברה ואספקה בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון

1.האם זכאי קבלן שנתן שירותי הדברה למועצה אזורית לתשלום הפרשי הצמדה וריבית על סכום החיוב החודשי, למרות שלא דרש זכות חוזית זו במשך חמש שנות מתן השירותים לפי המכרז בו זכה. בנוסף עולה שאלה האם זכאי לתוספת תשלום בגין גידול היקף העבודה עקב עלייה במספר הנכסים במועצה במהלך שנות עבודתו ולפיצוי בגין אי מתן הודעה מספקת לסיום ההתקשרות.

רקע וטענות הצדדים

2.הנתבעת, המועצה האזורית חוף אשקלון (להלן: הנתבעת או המועצה) פרסמה מכרז לאספקת שירותי הדברה לקראת שנת 2008. המכרז כלל הזמנה להציע הצעות, הצהרה והצעה של המשתתף במכרז והסכם שעליו יחתום הזוכה. התובעת זכתה במכרז וביום 01.04.08 נחתם בין הצדדים הסכם לתקופה מרבית של חמש שנים, עד ליום 31.03.13 (להלן: ההסכם).

בחודש מרץ 2013 פרסמה הנתבעת מכרז חדש לביצוע שירותי ההדברה. בטרם סיום הליכי המכרז לבחירת זוכה חדש, פנתה הנתבעת לתובעת וביקשה שתמשיך בביצוע עבודתה לתקופה נוספת. לטענת התובעת התקופה לא הוגבלה בזמן והנתבעת טוענת כי הוגבלה עד לבחירת זוכה במכרז. ביום 14.10.13 קיבלה התובעת הודעה מהנתבעת כי עליה להפסיק את עבודתה ביום 31.10.13. התובעת דרשה כי סיום ההתקשרות יהיה בהתראה של 60 ימים מראש, בהתאם לתנאי שנקבע בחוזה. הנתבעת סירבה לדרישה זו וההתקשרות בין הצדדים הסתיימה ביום 31.10.13.

טענות התובעת

3.התובעת טענה כי לקראת סיום תקופת ההסכם ביקשה ממנה הנתבעת להמשיך במתן שירותי ההדברה לתקופה נוספת, מעבר לחמש השנים. בהתאם לבקשת הנתבעת וכדי שלא יגרם לה נזק, המשיכה התובעת במתן שירותיה בכפוף להוראות ההסכם בנוגע למחירים וסדרי עבודה. דהיינו, בוצעה הארכה בפועל של תקופת ההסכם ללא הגבלה בזמן.

לטענת התובעת, הפסקת עבודתה בהתראה של שבועיים חלף 60 יום מהווה הפרת ההסכם והתנהגות בחוסר תום לב. כתוצאה מכך נאלצה להמשיך להעסיק עובדים ולשלם את שכרם מבלי שעבדו או לחילופין, לפטר עובדים ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב בחוק. בנוסף, הפסידה את ההכנסה הצפויה לה לתקופה בת 46 ימים. בגין אי מתן הודעה מוקדמת דורשת התובעת פיצוי בסך של 60,000 ₪.

בנוסף דורשת התובעת תשלום נוסף בגין גידול שחל בהיקף עבודתה במהלך השנים, אשר לא בא לידי ביטוי בחישוב מחיר העבודה. לטענתה חל גידול בעבודתה (שתומחרה במכרז במסגרת תחום ב' לסעיף 16 להסכם), הכוללת ריסוס והדברה תקופתית של מכרסמים וזבובים ביישובי המועצה. בתחום זה נדרשה לרסס, בין היתר, בתים, מבני ציבור ומשק ופחי אשפה וכן להטמין מלכודות בכל משק. נטען כי היקף העבודה בתחום זה הינו ביחס ישר למספר הנכסים בכל יישוב ולפיכך נעשה תמחור השירות בתחום זה על פי כמות הנכסים במועד בו ניגשה התובעת למכרז. במהלך חמש שנות עבודתה, גדל היקף הנכסים במועצה בשל ההרחבות שבוצעו ביישובים, בהם אף נדרשה התובעת להדביר בהתאם לטבלה שצירפה להצעתה למכרז. נטען כי הנתבעת העלימה עין מהגידול בעבודת התובעת ולא הגדילה את התמורה בהתאם, מתוך הסתמכות על כך שהתובעת לא דרשה תוספת בגין עבודה זו.

בכתב התביעה שהוגש העריכה התובעת את הגידול בנכסים בשיעור של 25%, אולם לאחר קבלת מידע בהליכים מקדמיים בהליך זה, (בתצהיר סגן ראש המועצה), עלה כי בחמש השנים הרלוונטיות גדל היקף הנכסים במועצה בשיעור של עד 34%. לטענת התובעת, בהתאם לנתון זה, על הנתבעת לפצותה בסך של 225,193 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

עוד דורשת התובעת פיצוי של אי תשלום הצמדה לתמורה החוזית. לאחר סיום ההתקשרות, התברר לתובעת כי החשבוניות שהגישה לנתבעת במהלך תקופת העבודה, הוגשו בטעות בחסר, מאחר ולא בוצעו חישובי הצמדה למדד למחיר העבודה כמצוין בסעיפים 39-40 להסכם. לטענת התובעת, הנתבעת נהגה שלא בתום לב שעה שלא הסבה את תשומת ליבה לאי הצמדת התמורה והעדיפה להעלים עין מטעותה ולהתעשר שלא כדין על חשבונה. בגין ראש נזק זה דרשה התובעת פיצוי בסך של 233,064 ₪.

סכום כתב התביעה המתוקן הועמד על סך של 606,360 ₪ (כולל מע"מ).