ת"א 5901-08-14 עיאש נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

לפני בקשה שהגישה הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

ביום 25.02.11 נפגע התובע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה. בתאונה זו נפגע התובע, בין היתר, בראש, באוזן ימין, בצוואר, בכתף ובאגודל ימין. ועדה רפואית מדרג ראשון שדנה בעניינו ביום 24.06.13 קבעה, כי עקב התאונה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 15%, 10% נכות צמיתה בגין פגיעה בינונית בשריר בכתף ימין ו – 5% נכות צמיתה בגין שבר בעצם הבריח. הועדה הפעילה את תקנה 15 לתקנות המל"ל, והעמידה את הנכות הצמיתה בגין התאונה על 19% וזאת לפי תקנה 42(1)(ד)(1) ותקנה 39(1) - (2) (מותאם) לתקנות המל"ל.

התובע לא השלים עם קביעת הועדה מדרג ראשון לעניין גובה הנכות, ולכן הגיש ערר לועדה רפואית לעררים. הועדה הרפואית לעררים זימנה את התובע לדיון לפניה, בדקה אותו ועיינה, בין היתר בחוות דעת ד"ר שזר שהוגשה לעיונה מטעם התובע, צילוםUS כתף ימין, צילום עצם הבריח וצילום CT עמוד שדרה צווארי. הועדה קבעה כי בבדיקה של התובע לא התגלתה מגבלה כלשהי בתנועות הכתף ולפיכך הגיעה למסקנה, כי יש לבטל את הנכות בגין המגבלה בכתף ולהוריד את דרגת נכותו של התובע לשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח בלבד. מאחר שהערר הוגש על ידי התובע ומאחר שהמוסד לביטוח לאומי לא הגיש ערר מטעמו, עצרה הועדה את הדיון בפניה על מנת להודיע לתובע, כי בכוונתה להוריד את הנכות ולאפשר לו למשוך את הערר.

להלן החלק הרלבנטי בהחלטת הועדה:

"הועדה עיינה בחווד של ד"ר שזר מ – 22.6.13. ד"ר שזר מתאר הגבלת תנועה בכתף ימין דבר שלא הודגם בבדיקה. הדבר סותר גם את הממצאים באולטרסאונד מכל הבחינות... הועדה חולקת על ד"ר שזר בעניין תנועות עמ"ש צווארי כאשר הוא קבע 20% בזמן שלא נמצאה כל עדות לזנק גרמי בצוואר...הוועדה מסכמת הנכות אשר תואמת את מצבו 5% בגין שבר בעצם הבריח...אין נכות בגין הכתף והצוואר. הוועדה עוצרת את דיון עפ"י תקנה 30 על מנת להודיע לנפגע".

בעקבות הודעת הועדה הרפואית לעררים על כוונתה להוריד את הנכות, משך התובע את הערר, ובדרך זו נותרה על כנה הנכות שנקבעה על ידי הועדה מדרג ראשון.

לטענת הנתבעת, במקרה זה יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הודעה הרפואית, וזאת נוכח החלטת הוועדה הרפואית לעררים, לפיה בבדיקה עדכנית שנערכה למשיב, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 5% בגין השבר בעצם הבריח בלבד, ולא נגרמה לו נכות צמיתה בגין הכתף והצוואר. הדיון בפני ועדת הערר נעצר אך ורק בשל הפעלת תקנה 30 לתקנות המל"ל, אשר מאפשרת לתובע למשוך את הערר בעקבות הודעת הועדה הרפואית לעררים על כוונתה. מכאן, ולגישתה, מהמועד בו נקבעה נכותו של התובע לראשונה על ידי הועדה הרפואית בדרגה הראשונה (24/06/13) ועד למועד בו נערכה למשיב בדיקה עדכנית על ידי הוועדה הרפואית לעררים (30.03.14), חל שינוי והטבה משמעותית במצבו הרפואי של התובע. לטענת הנתבעת, ממצאי והוועדה הרפואית לעררים משמשים כתיעוד ממשי, בעל משקל ובעל משמעות כבדה בכל הקשור בקביעת נכותו של התובע בגין התאונה, אשר מצדיק בחינה מחודשת בעניינו, בדרך של הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ומינוי מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט.