ת"א 5901-05 ראובן יוסף חסידים ואח' נ' חדד ואח'

1.לפניי בקשה לשומת הוצאות משפט שנפסקו בפסק הדין שניתן בתיק דנא מיום 21.11.13 ללא שפורשו בפסק הדין היקפן של ההוצאות. משכך, עותרים המבקשים לפסוק להם את הוצאות המשפט שסכומן הכולל עולה כדי 19,407 ₪ במונחי קרן (נכון ליום 20.11.13) לפי פירוט ההוצאות בבקשה.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה - הן מטעמים פרוצדוראליים- הנעוצים בכך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין ובאסמכתאות כלשהן ונוכח חלוף הזמן הרב ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשתה - והן מטעמים מהותיים - הנעוצים בכך, כי בית המשפט במסגרת פסק הדין לא פסק למבקשים את ההוצאות המבוקשות. יתרה מכך, המשיבים טוענים, כי אין להכיר בהוצאות שהוצאו על ידי המבקשים בגין חוות הדעת של השמאי בעניין ירידת הערך לאחר שרכיב זה נדחה על ידי בית המשפט. אשר לשתי חוות הדעת ההנדסיות שהוגשו על ידי המבקשים, טוענים המשיבים, כי כלל לא היה צורך בהגשת שתי חוות הדעת ולכל היותר, היה מקום להסתפק בחוות דעת אחת. בנוסף ציינו המשיבים, כי רוב רובה של התביעה מבחינת היקפה נדחתה. משכך, אין הצדקה לחייבם בהשבת מלוא אגרת בית המשפט. המבקשים הגישו תביעה ע"ס 154,878 ₪ ובסופו של יום נפסק לטובתם סכום של 30,500 ₪ בלבד. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים לא המציאו לידיהם את הבקשה המלאה והאסמכתאות. בנוסף בתצהירו של בנם של המשיבים, מר רמי חדד, נטענו טענות נוספות הנוגעות להליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים במסגרת תיק ביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל.

3.בתשובה לתגובת המשיבים, מודים המבקשים כי לא הוגש תצהיר על ידם ואולם, הינם סבורים, כי נוכח ההוצאות המוכרות במפורש בתקנות לא היה צורך בתמיכת הבקשה בתצהיר באשר המחלוקת בעניין שומת הוצאות הינה משפטית בעיקרה [ראה: ע"א 8869/05, לוסטיג נ' דוביצקי (פורסם בנבו)]. אשר לטענת השתק העילה, טוענים המבקשים, כי אין השתק עילה בגין החלטות רשם ההוצאה לפועל ואין כל מניעה מהגשת בקשה להגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל. בקשה להטלת הוצאות יש להגיש לאחר שנקבעו ההוצאות בפסק הדין ואולם, לא פורש שיעורן של אלה. הוצאות המומחים הינן הוצאות מוכרות. המבקשים מודים בטעות שנפלה בחישובם בדרישה לתשלום סך של 2,146 ₪ בגין "עדכון חוות דעת ירידת ערך" שצורפה בטעות כאשר בפועל נפסק בהחלטת בית המשפט בפרוטוקול הדיון מיום 5.10.11 תשלום בסך של 1,500 ₪ לשמאי פורת. כמו כן, מודים המבקשים, כי לא צירפו את האסמכתאות לבקשה באופן רשמי הגם וכל האסמכתאות לטענתן מצויות בידי המשיבים. המבקשים צירפו תצהיר תומך לתשובתם.

4.בתגובת המשיבים לתשובת המבקשים, טוענים המשיבים, כי הבקשה לא הוגשה בהתאם לתקנות. שכן, על פי התקנות, על המזכיר הראשי תחילה לשום את ההוצאות ואין זה מתפקידו של רשם בית משפט לעשות כן. כמו כן, טענו לכך כי המבקשים פעלו להוצאת הוצאות לא סבירות ביחס להליך המשפטי.

דיון ומסקנות:

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל ברובה. להלן נימוקיי.

5.1בהתאם לסיפא של סעיף 15 לפסק הדין הורה בית המשפט כדלקמן: "אשר להוצאות משפט- אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪". מכאן, כי בית המשפט פסק למבקשים הוצאות משפט ואולם, לא פירש היקפן. כאמור, בפסק דינו לא פירש בית המשפט את שיעור ההוצאות מלבד, הוצאות שכ"ט עו"ד. בנסיבות אלה, המסגרת הנורמטיבית לענייננו מוסדרת בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בה נקבע, כי באם הטיל בית משפט הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת: 1. אגרת בית משפט, הוצאות רישום פרוטוקול. 2. שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעל הדין שכנגד הזדמנות להשמיע טענתיו אם סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

5.2בהתאם לתקנה 513 (2) לתקנות, הכלל הוא, כי באין סיבות מיוחדות המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה בהוצאותיו יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאותיו. "ככלל, נקודת המוצא היא כי בעל דין שזכה בתביעתו, זכאי להשבת מלוא ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך המשפטי, על מנת שלא ייצא, לאחר ניהול ההליך המשפטי, בחיסרון כיס. יחד עם זאת, נקבע לא אחת בפסיקה, שההוצאות שהוצאו על ידי בעל הדין העותר להשבתן, הן נתון רלוונטי אך לא בלעדי לקביעת שומת ההוצאות. על בעל הדין להראות לבית המשפט כי ההוצאות להשבתן הוא עותר, היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל וכן עליו להוכיח את שיעורן של אותן ההוצאות, על ידי הצגת אסמכתאות התואמות לתשלומן בפועל. כמו כן, מורה ההלכה הפסוקה כי בבוא בית המשפט לפסוק הוצאות, יביא הוא בחשבון בין היתר את סבירות ההוצאות, הצורך בהוצאתן, מורכבות ההליך כמו גם היקף העבודה שהושקעה" ( ראה: ת"א (ת"א) 1145/97, הרצברג ויקטור והרצברג יחיאל-מתיתיהו נ' שיכון עובדים בע"מ (פורסם בנבו).

5.3לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכי ההליך ובטיבו נחה דעתי, כי ההוצאות שהוצאו בגינו נמצאו ראויות וסבירות לצורך בירור ההליך כאשר, סבורני, כי במקרה דנן, אין בפער הניכר בין סכום כתב התביעה לבין התוצאה הסופית, כשלעצמו, כדי ללמד על היעדר סבירות כה קיצוני באופן המצדיק חריגה מן הכלל לפיו, יש לזכות את בעל הדין שזכה בהליך בהוצאותיו. כן, מהעובדה כי בהליך זה התנהלה אף תביעה שכנגד בתיק שהתנהל משך שנים רבות ובו התקיימו דיונים רבים באופן חריג מניהול הליך רגיל. אשר לחוות הדעת, פסיקת ההוצאות אינה נקבעת כ-'חוכמה שלאחר מעשה' ובהתאם לקביעות בית המשפט לגופן של חוות הדעת, אלא, על פי מבחן הסבירות בעת הוצאתן לצורך ניהול ההליך.