ת"א 58714-12-13 מאיר נ' חיות ואח'

בתיק זה התבררה תביעה לפירוק שיתוף ועתירה לחיוב המשיב 1 בתשלום סך של 140,000 ₪.

המבקש והמשיבים היו בעת הגשת תביעה זו בעלים משותפים, במושע, של חנות בשטח של כ- 25 מ"ר ברח' אבן גבירול 86 תל אביב (חלקה 587/3, גוש 6217; להלן: "החנות"). למבקש הייתה הזכות להירשם כבעלים של רבע מהחנות, וכך גם למשיב 2. למשיב 1 הייתה הבעלות במחצית החנות.

המשיב 1 החזיק בחנות שנים רבות, על יסוד הסכם שכירות מיום 6.8.89. דמי השכירות ששולמו למבקש עמדו בהגשת התביעה על סך של 1,000 ₪ לחדש, דהיינו דמי שכירות המשקיפים תשלום חדשי של 4,000 ₪ בגין החנות בשלמותה. המבקש סבר שדמי השכירות המשולמים אינם ריאליים ולאחר שפניותיו למשיב 1 לא הביאו לכדי הסכמה, הגיש תביעה זו ועתר לפירוק השיתוף וחיוב המשיב 1 בתשלום רטרואקטיבי של דמי השכירות לפי שווי של 12,000 ₪ לחדש עבור החנות בשלמותה.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 29.4.14, הגיעו הצדדים להסדר דיוני למינוי שמאי אשר יישום את שווי החנות כפנויה ואת שווי דמי השכירות הראויים לתקופה של 7 שנים לאחור מיום הגשת התביעה. כך מונה שמאי וביום 30.6.14 הוגשה חוות דעתו.

לאחר הגשת חוות הדעת התברר שהצדדים אינם מסכימים על האופן בו יש לפעול ובהחלטה מיום 11.12.14 נקבע שיש לשלם למבקש דמי שכירות לפי הערכת השמאי, וזאת מיום 2.7.12, וכן שהחנות תועמד למכירה בשלמותה, כשלמשיב 1 ניתנה ארכה לפינוי החנות. בהמשך, בהחלטה מיום 30.12.14, מונו כונסי נכסים למכירת החנות. כונסי הנכסים פעלו למכירת החנות, ואף עלה בידם לעשות כן בסכום העולה משמעותית על זה שהעריך השמאי, ובתום המכירה שוחררו מתפקידם בהחלטה נפרדת.

משכך, כאשר תמו הליכי הכינוס, החנות נמכרה והתמורה הועברה, לא נותר אלא לקבוע אם יש מקום לחיוב המשיבים בהוצאות המבקש.

בניגוד לנטען בתגובת המשיב 1, בחינת האירועים מלמדת שלמעשה התביעה אשר הגיש המבקש התקבלה כמעט במלואה. המבקש הרי מראש עתר לפירוק השיתוף ועתירה זו התקבלה. המבקש עתר לחיוב המשיב 1 בדמי שכירות ראליים ואף עתירה זו התקבלה, אך לא למלוא התקופה לה עתר המבקש.

עוד מתברר שבטרם הוגשה התביעה פנה המבקש למשיב 1 בבקשה להסדרת תשלום דמי שכירות ראליים אך בקשתו נדחתה עד שנאלץ להגיש את התביעה. גם לאחר הגשת התביעה התנגד המשיב 1 לדרישה והתנגד גם למכירת החנות, בעוד המשיב 2 הודיע מלכתחילה שהוא איננו מתנגד לתביעה על שני חלקיה. גם לאחר קבלת חוות דעת השמאי התנגד המשיב 1 להעמדת החנות למכירה בשלמותה כפנויה, ונוכח התנגדותו התקיים דיון וניתנה החלטה ביום 11.12.14.

אם כך, התברר שהגשת התביעה למעשה נכפתה על המבקש ואף במהלך בירורה לא היה מנוס ממתן החלטות בשים לב לטענות המשיב 1. לזכותו של המשיב 1, ובעצם לזכות כלל הצדדים, יש לזכור שבסופו של יום השכילו להגיע להסכמה תוך חסכון בזמן ובמשאבים.

נוכח כל האמור לעיל, אין זה צודק שהמבקש (התובע) יישא לבדו במימון הליך זה שנכפה עליו. ואין לכך כל קשר למכירה המוצלחת של החנות, שמתמורתה נהנו כלל הצדדים. ההליך נכפה על המבקש בגין עמדתו של המשיב 1 ולכן ראוי שהמשיב 1 יישא בהוצאות המבקש. המשיב 2 מאידך, נוכח עמדתו כאמור, לא גרם להגשת התביעה ולא צודק שיחויב בהוצאות.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומחייב את המשיב 1, פתחיה חיות, לשאת בהוצאות המבקש בגין הגשת התביעה, באגרת בית המשפט וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪.