ת"א 58714-12-13

בפני בקשת כונסי הנכסים להגדלת שיעור שכר טרחתם בגין מכירת הנכס נשוא כינוס הנכסים.

1. בתיק זה הוגשה בקשה לפירוק שיתוף המתייחסת לחנות ברח' אבן גבירול 86 תל אביב, הידועה כגוש 6217, חלקה 587/3 (להלן: "החנות"). במהלך בירור הטענות הגיעו הצדדים להסכם דיוני ביום 29.4.14 למינוי שמאי אשר יעריך את שווי החנות ולאחר מכן להעמדת החנות למכירה. על יסוד הסכמה זו מונה שמאי וזה, בחוות דעת מיום 30.6.14, העריך את שווי החנות בסך של 1,122,000 ₪.

2. הצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם לאחר קבלת חוות דעת השמאי ובהחלטה מיום 30.12.14 נקבע שתינתן לצדדים ארכה לנסות להסכים על מכירת החנות בעצמם, תוך הבהרה שבהיעדר הסכמה ימונו לכך כונסי נכסים אף שמכירת החנות בדרך זו תעמיס בהכרח על הצדדים הוצאות נוספות.

3. הצדדים לא הגיעו להסכמה גם לאחר החלטה זו ובהחלטה מיום 30.12.14 מונו באי כוח התובע והנתבע 1, עו"ד רזיאל עמוסי ועו"ד ארז הימן ("הכונסים") ככונסי נכסים אשר יפעלו למכירת החנות. בהחלטה על מינוי הכונס נקבע גם כי שכרם ביחד יועמד על 60,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר לכל אחד מהכונסים תשולם מחצית הסכום על ידי התובע והנתבע 1 בלבד.

4. הכונסים קיבלו על עצמם את המינוי, פעלו למכירת החנות וביום 24.3.15 אושרה בקשת הכונסים למכירת החנות לחברת אבי ומיכל אלר בע"מ בסך של 1,800,000 ₪. בעקבות החלטה זו עתרו הכונסים בבקשה זו להגדלת שכר טרחתם.

   לטענת הכונסים, בשים לב להיקף העבודה הנדרש מהם בעת מכירת החנות ובהתחשב בתמורה שנתקבלה ממכירת החנות, אשר גבוהה בכ- 600,000 ₪ מהסך שהוערך על ידי השמאי, הרי שיש לפסוק להם שכר טרחה העומד על כ- 8% מתוך התמורה שהתקבלה, בהתאם לשכר הטרחה המקובל בפסיקת בתי המשפט. הכונסים מבקשים לפיכך לפסוק להם שכר טרחה בסך 144,000 ₪. במענה להחלטת בית המשפט הודיעו הכונסים כי הנתבע 1 מתנגד לבקשה ומשכך כלל לא בקשו את התייחסות התובע.

5. אכן, כטענת הכונסים, ניתן לקבל את טענתם שלפיה מקובל להעמיד את שכר טרחתם של כונסי נכסים על סך הנע בין 6% ל- 10% מהתמורה המתקבלת בהליך הכינוס. דא עקא, שבמקרה דנא מראש בעת מינוי הכונסים נקבע ששכר טרחתם יעמוד על 60,000 ₪ בצירוף מע"מ.

   שכר טרחה זה נקבע מראש בלא כל קשר לתמורה שתתקבל. שכר זה היה משולם לפיכך לכונסים אפילו התמורה שהייתה מתקבלת הייתה נמוכה מהערכת השמאי והכונסים עצמם קבלו את המינוי בלא מחאה ובלא כל ניסיון לטעון מיידית לקביעת שכר כונסים שונה, למשל בהתבסס על התמורה שתתקבל.

   לפיכך, כאשר בעלי הדין והכונסים עצמם ידעו והסכימו מראש לשכר טרחה בסכום מוגדר שאיננו מותנה בתמורה שתתקבל, אין כל הצדקה להגדלת שכר טרחת הכונסים.

6. יחד עם זאת, יש אינטרס ציבורי לתמרץ בעל תפקיד ולעודד אותו לפעול להגדלת התמורה המתקבלת בגין פעילותו, שזו הסיבה לכך שלעיתים נקבע שכר בעלי התפקיד לפי תוצאות פעילותם. גם במקרה כגון זה, כאשר שכר טרחת הכונסים נקבע מראש, אין להתעלם מאינטרס זה.

   מהעובדות שהתבררו עולה שהערכת השמאי קבעה ששווי החנות עומד על 1,122,000 ₪ אך בפועל נכרת הסכם למכירת החנות תמורת סך של 1,800,000 ₪. פעולת הכינוס השיאה איפוא לבעלי הדין, בעלי הזכויות בחנות, רווח גדול בכ- 600,000 ₪ מההערכה שלפיה הוצאה החנות למכירה מראש. יש לפיכך הגיון בתגמול הכונסים על הצלחה זו, ולמרות קביעת שכרם מראש כאמור.