ת"א 5871-02-14 ליעד - ש.נ.מ. סוכנות לביטוח כללי (2000) בע"מ ואח' נ' מאירי ואח'

החלטה זו ניתנת בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 87 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.

1.ביום 8/7/15 הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן יינתן פסק דין בתיק זה ובתיק 60004-12-12, בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה בהסכמת הצדדים. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על בסיס הכרעת המומחה שמונה, כאשר חוות הדעת תחייב את הצדדים (סעיפים 1 ו- 3 להסכמות).

על מנת להבין את רקע ההסכמות, יש לציין כי תיק 60004-12-12 היה קבוע לשמיעת ראיות במועד סמוך לאחר קבלת ההסכמות כאמור.

2.חרף כך שסברתי, על פני הדברים, כי בכך הסתיים עיקר הטיפול המשפטי בתיקים, הצדדים לא חסו על זמנו של בית המשפט, והגישו בקשות רבות, בכל סוגיה אפשרית.

ביום 24/3/16 הוגשה חוות הדעת המתוקנת מטעם המומחה, שמצא, לאחר בחינת כל הרכיבים המהותיים, כי על התובעים לשלם לנתבעים את הסך של 91,790 ₪ נכון ליום 31/12/15.

3.לאחר קבלת חוות הדעת המתוקנת, הגישו התובעים בקשה לקביעת מועד לקדם משפט לצורך קביעת נוהל שמיעת ראיות על פי הנחיות המומחה, והנתבעים הגישו עמדתם למתן פסק דין.

לטענת התובעים, ישנן סוגיות משפטיות שאינן בתחום המומחיות של המומחה, ועל כן הושארו להכרעת בית המשפט (סעיפים 17,24,106,108,110 לחוות הדעת).

4.כאמור, הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין בהתאם לקביעות המומחה.

בהתאם לתקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי ליתן פסק דין חלקי, כל אימת שנראה שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים.

במקרה זה, אף התובעים אינם חולקים על כך שמרבית העניינים שבין הצדדים הוכרעו על ידי המומחה, למעט רכיבים מסויימים. בהתאם, אין כל סיבה שלא ליתן פסק דין ביחס לרכיבים שהוכרעו על ידי המומחה.