ת"א 5868-04-14 מימון נ' סמרה

עניינינו בבקשה לביטול עיקול שהגישה המשיבה ביום 5.10.14.

ביום 8.4.14 הוטל עיקול לבקשת המשיב על זכויות המבקשת בגין כספים המגיעים לה בתיק הוצל"פ שמס' 01-33082-09-8 לאחר מכירת דירה באמצעות כונסי נכסים.

צו העיקול נמסר למשיבה באמצעות ב"כ הקודם ביום 22.4.14.

ביום 12.1.15 נתקיים דיון בבקשה לביטול עיקול. הצדדים נחקרו על תצהיריהם התומכים בבקשה לצו עיקול ובבקשה לביטול הצו.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

עילת כתב התביעה יסודה בטענה להפרה של המשיבה את הסכם שכ"ט שנחתם בין הצדדים ביום 4.10.12. המבקש מציין את העבודה הרבה שהשקיע ותובע שכ"ט המהווים 20% בתוספת מע"מ מהתמורה שתקבל הנתבעת מכספי מכירת הדירה. הווי אומר (833,000*20%)+18% = 196,588 ₪ שהם התביעה הכספית.

טענות המבקש (התובע)

1.הנתבעת הגישה בקשה לביטול עיקול לאחר כחצי שנה ולא הגישה בקשה להארכת מועד בהתאם לתקסד"א.

2.הנתבעת לא טענה לשינוי נסיבות שיצדיקו הארכת מועד. הארכת מועד יש לתת לאחר שהובא "טעם מיוחד" לכך.

3.הנתבעת מתרצת בקשתה בהחלפת ייצוג, ההלכה קובעת כי איחור הנעוצים בבעלי הדין או באי כוחם אינם מצדיקים הארכת מועד.

4.ב"כ הנתבעת ניסה לנטוע עובדות שאינן נכונות בחקירה, בימ"ש מתבקש לא לתת משקל לתשובות שלא ניתן בהם פירוט.

5.בהסכם שכ"ט נרשם מפורשות שהתובע נשכר למתן שירותים משפטיים עבור הנתבעת בעניין פשיטת הרגל של החייב ובסעיף 3 להסכם נרשם כי "ישולם שכ"ט השווה ל- 20% מכל תמורה אשר תתקבל" ולא נרשם ששכ"ט ייגזר מהליך ספציפי ולא הוחרגו הליכים מסוימים.

6.המנהל המיוחד של החייב אמר כי ההסדר מבוסס ברובו על תמורת הבית ובעת פנייתה של הנתבעת לתובע לשכור את שירותיו מצבה היה גרוע באופן קיצוני והיא חויבה בהחלטה של כב' השופטת אלשייך בסך 2,420,000. התובע הוא זה שפעל כדי לחלץ את הנתבעת ממצבה והצליח לבטל לנתבעת את רוב החוב הנ"ל ודאג אף שתקבל כספים רבים ממכירת הבית. בנוסף סיכם התובע עם המנהל המיוחד כי תבוטל ההחלטה לחייב את הנתבעת במחצית החובות.

7.לעניין יסוד הכבדה:

א.הנתבעת הצהירה על מצבה הכלכלי הקשה ולא הראתה כי יש לה חשבון בנק או יכולת לפירעון עם מתן פס"ד. ובנוסף אין לנתבעת כתובת קבועה.

ב.מתנהלת תביעה ע"ס 150,000 ₪ כנגד הנתבעת בבימ"ש למשפחה בראשל"צ.