ת"א 58410-02-14 לוי נ' אליהו

1.עניינה של התביעה במקרה נוסף של סכסוך על דרך העוברת בין שני משקים במושב. הדרך עוברת ברובה בשטחו של הנתבע והתובע מבקש לשמר את המצב, שלטענתו קיים מקום המושב, לפיו הדרך משותפת לשני המשקים ומהווה את הכניסה היחידה לעורף משקו.

רקע וטענות הצדדים

2.הצדדים הינם בעלי הזכויות במשקים גובלים במושב רווחה, לשני הצדדים מעמד של בר רשות במשקים. התובע, מכוח ירושה, הינו בעל הזכויות במשק 66 הידוע כחלקה 34 בגוש 2953. הנתבע, ביחד עם אשתו, הוא בעל הזכויות במשק הגובל למשק התובע מצפון, משק 65 הידוע כחלקה 33 בגוש 2953. מדובר בנחלות חקלאיות שכל אחת מהן בשטח של כעשרה דונמים באופן הרגיל במשקים בו סמוך לכביש המושב שטח למגורים ובעורף החלקה סככות חקלאיות ואחריהן שטח חקלאי. בין שני המשקים עוברת דרך עפר אשר השימוש בה במחלוקת בתביעה. אין חולק כי לפי מפת מדידה שהגיש הנתבע, עליה לא חלק התובע, הדרך עוברת באורך של כ- 90 מטרים מהכביש בתוך חלקתו של הנתבע.

3.לטענת התובע, בין שני המשקים (כמו בין רוב המשקים האחרים במושב ובמושבים אחרים) עוברת דרך אחת המאפשרת גישה לעורף חלקה א' בה מצויים מבני המגורים ומבני משק ובהמשך גישה לחלקה ב' החקלאית. הורי התובע והנתבע גרו בשכנות מקום המושב בשנת 1953 ולשיטת התובע עשו שימוש משותף בדרך המהווה את הדרך היחידה המאפשרת גישה לתוך חלקת התובע. התובע הפנה לתשתיות המושב, עמוד חשמל ומגוף מים, הניצבים בתחילת הדרך מול חלקתו אשר מנעו סלילת דרך בתוך משקו. עוד הפנה לעמודי החשמל הניצבים לדרומה של הדרך ואשר מנעו הרחבתה לתוך חלקתו. לטענת התובע משפחתו עשתה שימוש בדרך הקיימת מקום המושב ועומדת לו הזכות להמשיך ולעשות שימוש בה ללא הפרעת הנתבע.

התובע מבסס תביעתו על שלושה נימוקים, השלובים זה בזה:

א.הסכם בין הוריו המנוחים להוריו המנוחים של הנתבע. לטענתו נוצר בתחילת השימוש בדרך סכסוך בין המשפחות לאור העובדה כי הדרך עברה בעיקרה בתוך חלקת הנתבע ונוצר הסכם בעל פה לפיו הדרך לאורך מאה מטרים ראשונים תעבור בחלקת הנתבע ובהמשכה (כ- 250 מטרים נוספים עד לסוף חלקה ב') תעבור בשטח התובע. התובע טוען כי הוא בר רשות בחלק מהדרך ובחלקה האחר קמה לו זכות שימוש, זיקת הנאה, מכוח הסכם.

ב.לאור השימוש המוסכם הנ"ל הסתמכו הורי התובע על מיקום הדרך ובנו את ביתם ובמבני המשק באופן שלא ניתן לשנות עוד את תוואי הדרך. בסיכומיו הוסיף התובע טענות של התיישנות ושיהוי כלפי הנתבע, כי מנוע הוא מלחסום את הדרך.

ג.לחילופין נטען כי לאור השימוש ארוך השנים בדרך, קמה לתובע זיקת הנאה.

על בסיס נימוקים אלו עותר התובע למתן סעד הצהרתי בדבר זכותו לעשות שימוש בדרך ומבקש צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע וחליפיו להפריע לשימוש בדרך. התביעה הוגשה לאחר שהנתבע החנה את משאיתו על הדרך באופן המונע שימוש ממשק התובע. ביום 28.2.14 ניתן צו מניעה זמני והתובע עותר למתן צו קבוע.

4.הנתבע טוען כי הדרך עוברת בשטחו ואין לתובע כל זכות או רשות לעבור בה. לטענת הנתבע קיימות דרכי גישה נוספות למשקו של התובע, כגון דרך שהייתה בשימוש בעבר בצדו הדרומי של משק התובע, ולכן אין בסיס לדרישת התובע לזכות בדרך הנדונה. לטענתו הורי התובע נכנסו למשקם בדרך מקבילה לדרך הקיימת ואשר הייתה צמודה לה, אשר עברה בשטחם, עד שבנו תוספת לביתם אשר חסמה את הדרך מטעמם. לשיטת הנתבע, לאחר פטירת הורי התובע נותר המשק שומם ומוזנח במשך 15 שנים ולכן לא נעשה שימוש רצוף בדרך באופן המקנה לתובע זכויות מעבר בה. הנתבע מכחיש את הטענה כי הייתה הסכמה לשימוש משותף בדרך ומבקש לממש את זכותו הקניינית ולבנות גדר על הגבול בין המשקים.

דיון והכרעה

תוואי הדרך לאורך השנים

5.התובע נסמך על חוות דעת מפענח תצלומי אוויר, על עדותו ועדות קרוביו ומכריו להוכחת הטענה כי הדרך הקיימת היום נמצאת בשימוש על ידי משק התובע מקום המושב ללא שהשתנה מסלולה. אל מול עדויות התובע נסמך הנתבע על עדותו בלבד וזימן את שכן הנתבע מצד דרום, שמילא פיו מים בעדותו. יאמר כבר עתה, טרם בחינת עדויות התובע, כי הנתבע הותיר רושם שלילי בעדותו, העיד בצורה מתלהמת ומחכמת באופן שלא ניתן לתת אמון בגרסתו. הנתבע בחר להתעלם מעובדות ברורות בשטח ובמקום לדון בשאלה המשפטית של זכויות התובע בדרך, יצר מחלוקת מלאכותית סביב העובדות, שעה שבפועל ניתן לקבוע כי שימוש משק התובע בדרך לאורך השנים אינו שנוי במחלוקת.