ת"א 58405-03-14 אבו נימר ואח' נ' פייסל ואח'

1.הנתבעים 2 ו- 3 עתרו לסלק התביעה כנגדם על הסף.

2.עסקינן בתביעה שהגיש התובע כנגד שלושת הנתבעים בגדרה טען, כי כל אחד מן הנתבעים התרשל בתפקידו וכי התרשלויות אלו הביאו עליו נזקים רבים.

3.תביעתו של התובע קשורה להליך קודם שניהל התובע בבית המשפט במחוזי בחיפה בה"פ (מחוזי חיפה) 1228/07 (להלן: "התביעה הראשונה").

4.במסגרת התביעה הראשונה, בה יוצג התובע ע"י הנתבע מס' 1 (להלן: "עו"ד פייסל"), טען התובע כי אביו המנוח היה בעלים ב- 49/117 חלקים מן המקרקעין הידועים כחלקה 29 בגוש 18569 (להלן: "החלקה" או "המקרקעין"), וכי עפ"י צוואה שהותיר אביו של התובע, הוא ציווה את זכויותיו בחלקה הנ"ל לתובע ולארבעת אחיו בחלקים שווים, ועל כן כל יורש היה אמור להירשם כבעלים ב 49/585 חלקים בחלקה. עוד טען התובע, כי בשלהי שנת 2007 גילה הוא, כי החלק שירש מאביו נרשם על שם אחיו עבד אלרחמן אבו נימר (להלן: "עבד אלרחמן") וזאת בהתאם להסכם חלוקת עזבון ומסמכים שהוגשו ללשכת רישום המקרקעין. עוד טען התובע כי גילה כי בחודש 9/2007 נרשמה הערת אזהרה לטובת צדדים שלישיים בהתאם להסכם- לפיו מכר עבד אלרחמן את חלקו של התובע בחלקה לאותם צדדים שלישיים.

התובע טען כי הוא גילה כי עו"ד מג'יד חג'אזי (להלן: "עו"ד ח'אזי") ערך הסכם חלוקת עזבון, ללא ידיעת התובע, ואימת את חתימת התובע, מקום שהתובע לא חתם מעולם על הסכם חלוקת העיזבון. כן טען התובע, כי מעולם לא חתם על בקשה לרישום המקרקעין עפ"י הסכם חלוקת העיזבון אשר הוגשה ללשכת רישום המקרקעין, וכן לא חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד חג'אזי. טענתו היתה כי חתימתו על גבי הסכם חלוקת העיזבון, לפיו וויתר התובע על חלקו בירושת אביו - זויפה, וכן הבקשה לרישום המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין - אף היא זוייפה.

5.על כן עתר התובע במסגרת התביעה הראשונה כי בית המשפט יצהיר על כך שחתימתו זוייפה, וכי העברת זכויותיו בחלקה שירש מאביו והערת האזהרה בגין מכירת חלקו של התובע לצדדים שלישיים - בלתי חוקית, ולפיכך בטלה. כן עתר התובע להצהיר על בטלות הערת האזהרה מיום 6.9.2007 שנרשמה לטובת הצדדים השלישיים.

6.להשלמת התמונה, יצויין כי התביעה הראשונה הוגשה כנגד אחיו של התובע עבד אלרחמן, כנגד עו"ד חג'אזי וכנגד הצדדים השלישיים שלטובתם נרשמה הערת אזהרה עפ"י הסכם מכר בינם לבין עבד אלרחמן.

7.עוד נוסיף, כי ביום 9.2.2011 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את התביעה שהגיש התובע בפסק דין מנומק (ראו נספח א' לבקשת עו"ד חג'אזי לסילוק התביעה על הסף). בית המשפט המחוזי דחה את טענות התובע, לפיהן חתימתו על הסכם חלוקת העזבון זויפה, משלא הוכחה טענה זו. בית המשפט המחוזי קבע עוד (בסעיף 15 לפסק דינו) כי חלק מהזכויות בחלקה אחרת – חלקה 46 בגוש 15584 נרשמו על שם התובע מכח אותו הסכם חלוקת העיזבון, למרות שקיום צוואת האב כלשונה לא היתה מזכה את התובע בזכויות שקיבל בחלקה 46 האמורה.

8.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערער התובע לבית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו וחייבו בהוצאות.

9.בתביעה שלפניי טוען התובע, כנגד עו"ד פייסל כי ייצוגו בתביעה הראשונה היה רשלני וגרם לו להפסיד בתביעה. לחלק זה בתביעה לא אתייחס בפסק דיני זה. התובע טוען כנגד עו"ד חגאזי, כי הלה אישור את חתימתו על הסכם חלוקת העזבון אף שהתובע לא חתם על ההסכם - ובכך התרשל כלפיו, וכי עו"ד חג'אזי פעל לרישום הזכויות בחלקה על שם עבד אלרחמן, למרות שהתובע לא חתום על הסכם חלוקת העזבון ואף לא על הבקשה לרישום המקרקעין (ראו סעיפים 38 ו- 39 לכתב התביעה בהליך הנוכחי). התובע הוסיף, כי בעקבות מעשיו של עו"ד חג'אזי הועברו זכויותיו בחלקה לעבד אלרחמן ולאחר מכן לצדדים שלישיים שרכשו זכויות אלה מעבד אלרחמן. התובע טוען עוד כי עו"ד ח'אזי לא הסביר לו מהות המסמכים המתיימרים לשאת חתימת התובע.

10.לגבי המדינה טוען התובע כי זו התרשלה משלא קיימה את הוראות הדין והנהלים בכל הנוגע לרישום הזכויות בחלקה הנדונה. בין היתר טוען התובע, כי האישור לרשום הזכויות על שם אחיו עבד אלרחמן שעה שהתובע לא חתם על הסכם חלוקת העיזבון ועל הבקשה לרישום מקרקעין ניתן ברשלנות. בנוסף, כך עפ"י התובע, אישרה המדינה רישום מקרקעין עפ"י הסכם חלוקת עזבון שחלקים ממנו נרשמו בכתב יד. התובע טען כי אצל המדינה היה אמור להתעורר חשש לגבי כשירות העסקה, שכן לפני רישום העסקה ניסה עו"ד חג'אזי לרשום הסכם חלוקת העזבון כאשר חסרות חתימות בו, ובקשה זו סורבה ע"י הנתבעת מס' 3. לסיכום, טוען התובע כי בעקבות מעשי ומחדלי המדינה הועברו זכויות התובע בחלקה לידי עבד אלרחמן וממנו לצדדים השלישיים, שרכשו את הזכויות בחלקה מעבד אלרחמן.

11.התובע עתר לחייב את הנתבעים- כולם בסך 250,000 ₪ המורכב מן הסכומים הבאים: 190,000 ₪ בגין שווי המקרקעין וההוצאות בגין הגשת התביעה הראשונה והערעור עליה; 10,000 ₪ בגין אבדן זמן וטרחה; ו-50,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה.

12.בבקשה שלפניי עו"ד חג'אזי טוען כי יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף בשל מעשה בית דין, וכן מחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית שהוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתו, במסגרת התביעה הראשונה, בגדרה נתבע עו"ד חג'אזי, הגיש כתב הגנה והעיד, הועלו אותן טענות המועלות בענייננו (המבקש מפנה לסעיף 23 א-ו לכתב התביעה שהוגש במסגרת התביעה הראשונה), ובתי המשפט המחוזי והעליון דנו בטענות והכריעו בהן, ועל כן מנוע עתה התובע מלהגיש את תביעה זו, כאשר היה לו יומו בבית המשפט, וזאת אף אם לא העלה טענה מסויימת. עוד טען עו"ד חג'אזי כי עצם הגשת התביעה כאן תוך שימוש באותן טענות שנדונו ונדחו זה מכבר, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

13.בתגובתו טען התובע כי אף שתביעתו הראשונה נדחתה, אין בכך כדי להוות מעשה בית דין, ועל כן אין הוא חסום מלהגיש את התביעה דנן. לטענתו, התביעה הראשונה הייתה תביעה לסעד הצהרתי שאינו נוגע כלל לעו"ד חג'אזי, ועל כן אין לומר כי עילות התביעה כנגד עו"ד חג'אזי מוצו, אף שהוא- עו"ד חג'אזי היה צד לתביעה. עוד לטענתו, במסגרת התביעה הראשונה היה עליו להוכיח כי חתימתו זוייפה, ובנטל זה לא עמד, אולם אין בכך כדי להשליך על הטענות המועלות כנגד עו"ד חג'אזי כאן – הנוגעות לרשלנות באימות החתימה.