ת"א 58356-02-16 טי.אל.וי פרדס בע"מ ואח' נ' אוטוטו פט בע"מ ואח'

בבקשת הנתבעים להפקדת ערובה להוצאותיהם – בקשות מספר  5 ו 6

עיקר המחלוקת בתובענה על פי כתבי הטענות

1. התובעת 1 היא חברה בע"מ שבעלי מניותיה הן חברות זרות. מנהליה אף הם תושבי צרפת. התובע 2 הוא אזרח ותושב צרפת, שמענו בצרפת לא צוין בכתב התביעה, והתובעת 3 היא חברה בע"מ בבעלות מר יהושע לגשטיין. אין חולק על כי התובעים השקיעו בנפרד במספר סבבי גיוס במצטבר כארבעה מיליון ₪  בנתבעת 1 (להלן : "החברה") אשר עסקה בפיתוח אפליקציית מובייל בתחום התחבורה הציבורית. החברה כשלה והפסיקה את פעילותה.

1. עיקר טענת התובעים היא כי הנתבעים 2-5 (להלן: "הנתבעים") שכיהנו כדירקטורים בחברה והם ממייסדיה, ניהלו את תקציב החברה ברשלנות וללא שהתקבל אישור הדירקטוריון כנדרש בהסכמי ההשקעה, כילו את כספי ההשקעה  תוך שמונה חודשים, והובילו את החברה לאבדון. התביעה היא לחיוב הנתבעים בפיצוי התובעים בנזק אותו אומדים התובעים בגובה מלוא סכום השקעותיהם בחברה.

1. הנתבעים כופרים בטענות התובעים וטוענים שכישלון החברה נבע מזניחתה על ידי התובעים ומחזרתם המפתיעה מכוונתם המוצהרת להשקיע בחברה השקעה נוספת.  התובעים אף טרפדו ניסיון של הנתבעים לגייס השקעה נוספת ממשקיע אחר. אפילו בקשתם של הנתבעים מהתובעים לכסות את חובות החברה שעמדו אז על סך 86,000 $ כתנאי שהציג משקיע פוטנציאלי לביצוע השקעתו נדחתה על ידי התובעים. עקב כך ולמרות מאמציהם לא עלה בידי הנתבעים  להציל את החברה ולאחר שהמשיכו לעבוד בה ללא שכר נאלצו להתפטר מתפקידיהם. אין עילה לתביעת המשקיעים שהשקיעו בשלב מוקדם בחברה השקעת SEED שהיא במהותה השקעה בסיכון גבוהה בתמורה לקבלת נתח משמעותי בהון המניות של החברה, אף אם תקוותיהם המשותפות של הצדדים לא התגשמו. אין ממש בתביעה מבחינה עובדתית ומשפטית.

טענות הצדדים בבקשה

1. הנתבעים עותרים לחיוב התובעים בהפקדת 200,000 ₪ המהווים כ 5%  מסכום התביעה להבטחת הוצאותיהם. מבטחתם של הנתבעים -הנתבעת 6 עתרה אף היא בבקשה דומה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיה בסך 120,000 ₪.

לטענת הנתבעים התובעות 1 ו 3 הן חברות אשר בעניינן קובע החוק חזקה בדבר הפקדת ערובה להוצאות, בעלי מניות התובעת 1 הן חברות זרות, התובע 2 אזרח ותושב זר  שנמנע מלפרט את כתובתו בכתב התביעה. כל אלה ובמשנה תוקף לאור הסיכויים הנמוכים של התביעה מצדיקים על פי ההלכה את קבלת הבקשות. אף הסכומים שהתבקשו סבירים בהחלט.

1. התובעים מתנגדים לבקשה. לתגובתם צורפו אך תצהיר מר לגשטיין בעל מניות ודירקטור התובעת 1, העתק רישום מפנקס הבתים המשותפים לפיו לתובעת 1 זכויות בחנות בפרדס חנה-כרכור שבדיון הוברר כי נמכרה, פרטי מידע על התובעת 3 וכן מידע מפנקס הזכויות במקרקעין לפיו לתובע 2 מחצית מזכויות החכירה בנכס בהרצליה. התובעים טענו בתגובתם כי התובעת  1 משכירה את הנכס בפרדס חנה בתמורה לדמי שכירות חודשיים בגובה עשרות אלפי ₪, התובע 2 מחזיק באזרחות ישראלית ובעל זכויות בנכס יוקרתי בהרצליה פיתוח, והתובעת 3 שילמה את חוב האגרה לרשם החברות ואף השעבודים שמופיעים בדוח הם בגין הלוואת שהוחזרו זה מכבר. סיכויי התביעה טובים ובשלב זה יש לאפשר את בירורה מבלי לחייב את מי מהתובעים בהפקדת ערובה. לחלופין מבוקש לקבוע ערובה בסכום מידתי בסך כ 0.75%-1.25% מסכום התביעה כמקובל בפסיקה.

1. הנתבעים השיבו לתגובת התובעים כי תגובתם כשלה מלהוכיח איתנות כלכלית של מי מהתובעים. היה עליהם להוכיח באמצעות תצהירי כל אחד מהם וכן מסמכים אותנטיים ועדכניים כגון דוחות כספיים, מאזנים, אישור רואה חשבון , דוח יתרות בבנק ומסמכים ברורים את איתנותם הכלכלית. בעיקר היה עליהם להוכיח כי מצבת נכסיהם עולה על חובותיהם ולכך לא הובאה כל ראיה. החברות מקרב התובעות כלל לא טענו שהן רווחיות, והתובע 2 סתר את טענתו בכתב התביעה כי הוא תושב ואזרח צרפת. גם בתביעה משולבת של תובע בשר ודם אין פטור לחברות מהוכחת איתנותן הכלכלית. אף גובה הערובה סביר ומקובל. לא התקיים כל חריג לכלל המחייב הפקדת ערובה בנסיבות העניין.

דעתי כדעתם. אפרט: