ת"א 58334-01-13 תירם נ' רצון

הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת במתן ערובה להבטחת הוצאותיה, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי; התובעת מתנגדת לכך. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו בעניין זה.

א.ברקע הבקשה

1.בעלות-הדין מתגוררות בדירות סמוכות זו לזו ברחוב כנפי נשרים 13 בחדרה; דירת התובעת מצויה מתחת לדירת הנתבעת. בין בעלות-הדין קיימת קרבת משפחה הנובעת מכך שהנתבעת היא גרושתו של אחיה המנוח של התובעת.

2.התביעה הוגשה לפיצוי נזקים נטענים בשל רטיבות בדירת התובעת – רטיבות שמקורה יוחס לדירתה של הנתבעת. סכום התביעה הועמד על 67,000 ₪, מתוכו 42,000 ₪ בגין תיקון נזקי רטיבות על-פי חוות-דעת מומחה מטעם התובעת ו-25,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופגיעה בשימוש הסביר של התובעת בדירתה. הנתבעת הכחישה את זיקתה ואחריותה לנזקים הנטענים בדירת התובעת וטענה כי התביעה הוגשה ממניעים זרים.

3.ראיות הצדדים הוגשו בתצהירים, כשכל אחת מבעלות-הדין נסמכת על חוות-דעת של מומחה מטעמה. בהחלטה מיום 27.10.2014 מונה מומחה מטעם בית-המשפט, שחוות-דעתו לא תהיה מכרעת. חוות-דעתו הסופית של מומחה בית-המשפט טרם ניתנה.

4.הבקשה דנן נסמכת על טענת הנתבעת כי סיכויה של התביעה להתקבל נמוכים, ואם תידחה – לא יהיה באפשרותה להיפרע מהתובעת את הוצאותיה, נוכח הצהרת בא-כוחה של התובעת כי התובעת מוגבלת באמצעים וחיה משכר מינימום [פרוטוקול מיום 23.10.2014, עמ' 9 ש' 8].

ב.דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

1.תקנה 519(א) מעניקה לבית-המשפט שיקול-דעת להורות לתובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. תכליתה למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאות הנתבע כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים. השימוש באמצעי של חיוב בהפקדת ערובה יעשה במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, לאור זכותו החוקתית של תובע לגשת לערכאות ולאור ההכרה בחשיבות זכות הקניין של התובע. דברים אלה יפים גם בהתייחס לתובע שיכולתו מועטה. עצם עוניו של תובע אינו שיקול יחיד או מכריע שעל יסודו יחוב בהפקדת ערובה, שאם לא כן תהא התוצאה סגירת דלתות בית-המשפט בפני תובעים מעוטי יכולת [רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845 (2000); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865 (2004)]. כלל הוא כי "מצבו הכלכלי של התובע לא יהווה כשלעצמו עילה לחיוב בהעמדת ערובה" [רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 6 וההפניות שם (2013)]. בה בשעה גם זכות הקניין של הנתבע צריכה להילקח בחשבון שכן כל עוד לא הוכרעה התביעה התובע הוא 'המוציא מחברו', ויש למנוע ככל האפשר מצב בו יצא הנתבע בסופו של יום בחסרון כיס בגין תובענה שהוגשה נגדו ללא בסיס של ממש.