ת"א 58279-05-13 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

בקשת תובע להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות במל"ל לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

1. ב – 8.4.08 נפגע התובע לטענתו בתאונת דרכים. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה והעמיד אותו לבדיקת וועדות רפואיות לרבות וועדת עררים. הוועדות קבעו נכויות זמניות בשיעורים שונים מ - 30% [נפשי, אורטופדי ונוירולוגי] ועד 10% בלבד בתחום הנפשי.

2. הוועדה מיום 5.7.10 קבעה שלא נותרה לו נכות צמיתה.

3. התובע ערר על ההחלטה במל"ל ובעקבות כך זומן לדיון בפני וועדת עררים. אלא שהתובע עבר להתגורר אצל הוריו בגיאורגיה. ב – 3.10.10 כתבה באת כוחו למל"ל שהיא מבקשת לדחות את הדיון, בשלב זה לא לקבוע דיון לחצי שנה, היא מתחייבת להודיע למל"ל על מועד שובו לארץ ולתאם מועד חדש. התובע לא הגיש תשובה מאת המל"ל. על גבי המכתב נרשם בכתב יד "בשלב זה מופסק הטיפול".

4. לטענת התובע מסרב המל"ל לדון בעררים או "מקפיא" את הדיון, קביעת הוועדה אינה סופית ואינה בגדר נכות על פי דין. לטענת הנתבעת אין קשר בין הליכי ערר לבין תוקפה של קביעת הוועדה כל עוד לא שונתה.

5. אין ממש בטענת התובע. קביעת הוועדה שרירה ועומדת כל עוד לא שונתה בערר. הגשת ערר אינה מעלה ואינה מורידה. הביטוי "סופית" אינו קיים בסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים וככל שהתובע שואל אותו מדיני מעשה בית דין, הוא זר לחוק ולתכליתו. מעבר לנדרש, התובע לא הבהיר כיצד הוא מצפה מוועדת עררים לדון בטענותיו כאשר אינו מתייצב לפניה. הטענה נדחית.

6. לטענת התובע נפלו טעויות משפטיות ברורות בקביעת הוועדה. על אף שהוועדות הקודמות הכירו בפוסט טראומה בשיעור 30%, התעלמה הוועדה מהתמשכות סבלו, טיפול תרופתי ומממצאים שהוגשו לה, כמו כן לא עיינה בתיקו הרפואי על אף שכתבה שעשתה כן. לטענת הנתבעת בדקה הוועדה את התובע, לרבות בתחומים האורטופדי וא.א.ג., עברה על מלוא החומר הרפואי ובכללו על תיקו אצל פסיכיאטר בקופת חולים ורק לאחר מכן גיבשה את קביעתה.

7. בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים ונדירים. מהפרוטוקולים של הוועדה עולה שעיינה בחומר רפואי, לרבות חומר פסיכיאטרי ובדקה את התובע ואת מלוא הממצאים שהוגשו לה. התובע לא הראה שנפל פגם מהותי בעבודתה, וודאי לא כזה המצדיק הבאת ראיות לסתור.

בקשת התובע נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ.