ת"א 58269-12-23 פרץ נ' דרוקר

סוג התביעה, הסעד המבוקש בה ועילתה:

1. תביעה כספית-נזיקית בסך כולל של 200,000 ₪. פיצוי בסך של 100,000 ₪ נדרש בה מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 [להלן: "החוק"], ופיצוי בסך של 100,000 ₪ נוספים נדרש בה מכוח הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן: "פקודת הנזיקין"].

   בין המצרים ובין הקטבים:

2. התובע הוא מן הזמרים הידועים והמצליחים בישראל. הנתבע הוא פרשן ועיתונאי ידוע. בתקופה הרלוונטית לתביעה עשה התובע שימוש ברשת החברתית Instagram על מנת לבטא ברבים את השקפותיו האידאולוגיות ולפרסם דברי ביקורת פוליטיים וחברתיים. הנתבע שימש בימים ההם כמגיש התכנית "אזור בחירה" ששודרה בשידורי רשת – ערוץ 13.

3. ביום 25.7.23, לשלושת הימים שלפני תענית תשעה באב, וכתגובה על סרטון שהועלה לרשתות החברתיות ותיעד כיצד במהלך הפגנה כנגד מדיניות הממשלה ניפץ אחד המפגינים שמשה אחורית של רכב בו היו אישה ושלושת ילדיה, פרסם התובע כך: "התאפקתי לא לרשום ולא להגיב על מה שראיתי עכשיו אבל עד לילדים, מבוגרים ונשים. עלובים שכמותכם אתם חכמים על נשים וילדים חתיכת נמושות פחדנים רק אפסים כמוכם מסוגלים לעשות דבר כזה אתם ה ב ו ש ה הכי גדול שיש לנו במדינה צריך להוקיע אתכם ולהקיא עליכם חבורת הזבל שכמותכם אתם האויב מבית הכי גדול שיש לנו לא פחות מהמחבלים ואולי אף יותר ... "ערב רב" עליכם זה נאמר עוקרי ועוכרי ישראל נמאסתם ואתם קרובים מאוד ליפול לתהום הכי גדול שאין דרך חזרה מימנו... מושחטים נמאסתם".

4. עוד באותו היום מחק הנתבע את התגובה האמורה ופרסם זאת: "כתבתי מילים כואבות בלהט הרגע מתוך דאגה של אבא לסיטואציה האיומה לקול זעקות השבר והפחד של הילדים. גם אני כמו כל עם ישראל בתקופה האחרונה ניזון מסרטוני הזוועה שרצים ברשת, אין מדובר בציבור שלם ועל זה אני מצר. ואת הקיצון שראיתי אתמול אני מתעב ובז להם. ערב תשעה באב, אני צם ומתפלל לאחדות בעם ישראל ומאחל רק לאהבת חינם".

5. בהעריב אותו יום, הקדיש הנתבע את מונולוג הפתיחה של תכניתו להתנהלותו של התובע כאשר הישיר עיניו אל המצלמה, על רקע תמונות של התובע והכותרת "סורי, בלהט הרגע" ונשא את הדברים הבאים [להלן: "המונולוג"]:

   "הזמר קובי פרץ לא היה יכול יותר להתאפק. כמה מפגינים חסמו אתמול רכב ובו אישה ושלושת ילדיה. היא מאוד נסערת, ומתחילה לנסוע למרות המפגינים. אחד מהם, אולי מכעס על האפשרות שתדרוס מישהו, מנפץ את שמשת המכונית שלה. האישה והילדים, בצדק גמור, נסערים. פרץ עוד יותר נסער. המפגינים שהוכו, נדרסו, שברו עצמות, הטייס הצפונבון שנלחם על עינו, עצורי השווא, החקיקה הדורסנית – כל זה לא הזיזו לו. הסצנה הזאת הביאה אותו לכתוב את הדברים הבאים: "עלובים", "חכמים על נשים וילדים", "נמושות", "פחדנים", "אפסים", "הבושה הכי גדולה שיש לנו במדינה", "צריך להוקיע אתכם ולהקיא עליכם", "חבורת הזבל שכמותכם", "אתם האויב מבית הכי גדול שיש לנו", "לא פחות מהמחבלים, אולי אף יותר". מאוחר יותר מחק וטען שזה היה בלהט הרגע והטיף כמובן לאהבת חינם. תשעה באב – you know.