ת"א 58138-01-14 מרחב ואח' נ' דוגוש בנין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ

במועד הדיון שנערך בפני, מיום 12/1/16, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק פסק דין של פשרה, לפי הסמכות הנתונה לו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.

בית המשפט הסביר בהרחבה לבעלי הדין ולבאי כוחם את משמעות הסכמתם, ואישר לצדדים להגיש כל אחד מטעמו תמצית טיעון קצרה בעניין.

דא עקא, שלאחר הגשת תמצית טיעון מאת כל אחד מהצדדים, ועת עמד בית המשפט לפסוק כאמור וכמוסכם, ובסמוך לחתימת פסק דינו, הוגשה לתיק ביום ה- 9/2/16, הודעה ובקשה דחופה מטעם הנתבעת, הטוענת כי הופתעה לראות בסיכומי התובעים כפירה בעובדה כי הנתבעת שילמה במקומם סך של 25,000 דולר, תשלום המשתכן לקיבוץ, אשר הקבלן שילם לקיבוץ על פי ההסכם, והוא אמור לגבותו מכל דייר החותם אצלו, כאשר התובעים, לטענתם, לא שילמו סכום זה, לא לנתבעת ולא לקיבוץ.

בנסיבות אלו, מבקשת הנתבעת בבקשתה דנא לבטל את הסדר הפשרה שבין הצדדים וזאת "על מנת שיינתן לה יומה בבית משפט נכבד זה, לצורך הוכחת טענתה כי התובעים התעשרו שלא כדין על חשבונה בכך שנחסך מהם תשלום של 25,000 דולר ששולם על ידה במקומה...".

התובעים, בתגובתם לבקשה הדחופה שלעיל, טענו כי מעולם לא הודו בכך שהנתבעת שלמה עבורם לקיבוץ, וכי ההפך הוא הנכון, וכן טענו הם כי הנתבעת מעולם לא הציגה ראיות לכך. עוד טענו הם כי פלוגתא זו נידונה והוכרעה נגד הנתבעת במסגרת פסק דינו של כבוד השופט גד גדעון ב- ת.א 13890/06/10.

לפיכך, טוענים התובעים, בעניין טענות הנתבעת שהועלו בבקשתם דנא חלים השתק עילה והשתק פלוגתא.