ת"א 58137-01-14 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבו עמרה ואח'

בפניי תביעה ותביעה שכנגד, שהגישה הנתבעת 3 כנגד התובעת. בשתי התביעות מתבררות תביעות שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבים המבוטחים על ידי התובעת והתובעת שכנגד.

1.לטענת התובעת, ביום 16/10/12 היה הרכב המבוטח על ידה במצב עמידה בנתיב שמאלי המורה על פנייה שמאלה לפי הוראת האור האדום ברמזור. עת הורה הרמזור על ירוק החל המבוטח בחציית הצומת כשלפתע פגע בו רכב הנתבעים אשר התפרץ לצומת בניגוד להוראת הרמזור שהוצב בכיוון נסיעתו.

2.לטענת הנתבעים, התאונה ארעה ברשלנותו של נהג רכב התובעת, אשר פנה שמאלה ברמזור לאור אדום ופגע ברכב הנתבעים, אשר חצה את הצומת לאור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו.

3.לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים ובתמונות הנזק, וכן בתיק המשטרה, מצאתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים ולדחות את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 3 כנגד התובעת. כל זאת מן הטעמים שיובהרו להלן.

4.עדותו של נהג רכב התובעת היתה עדות אמינה ומהימנה, מפורטת למדי ובטוחה כדי תיאור מהלך נסיעתו עד לצומת שבה עצר הוא לאור אדום ברמזור בטרם הפנייה שמאלה בו, ושלאחריו, עם הדלק האור הירוק, החל לבצע את פנייתו, ואזי הבחין ברכב הנתבעים המגיע במהירות לצומת ופוגע ברכבו. לא זו בלבד, אלא שזה ידע לציין כי נהג רכב הנתבעים החל לשאול בצומת באם היה מי שראה כי עבר הוא באור ירוק. זכרונו של נהג רכב התובעת לפרטי פרטים מעיד על עוצמת זכרונו ודיוקו באשר לנסיבות התאונה. מבחינה זו, לא מצאתי כל ממש באפשרות הקיימת לפיה נהג רכב התובעת התבלבל וטעה בין הרמזור לנסיעה ישר לבין זה לפנייה שמאלה, שהרי מלבד העובדה כי זה נוהג במקום כל יום כטענתו, הרי משעצר הוא למופע האור האדום בטרם הפנייה שמאלה אזי אין עוד מקום לטענה כי זה לא הבחין ברמזור הנכון, שאחרת לא היה עוצר כלל בטרם הפנייה בצומת. חיזוק לעמדת הנהג התקבל אף מעדותה של אשתו שישבה לצידו ובה חזרה היא ותיארה כי עמדו הם ברמזור אדום בטרם הפנייה שמאלה ועם הופעת האור הירוק החלו את הפנייה בצומת. אף טענת ב"כ הנתבעים, כי אין תכנית הרמזורים מאפשרת חפיפה בין האור הירוק לנסיעה ישר לבין זה לפנייה שמאלה מחזקת את גרסת התובעת ולא להיפך.

5.לטענת נהג רכב הנתבעים, נסע הוא במהירות 50-60 קמ"ש בעת הכניסה לצומת כאשר הבחין הוא ממרחק של 50 מטרים כי האור ברמזור בצבע ירוק. לטענתו, לאחר התאונה התחיל לחלץ אנשים ולא שאל כלל מי מהם ראה את התאונה, אלא שהיו הם אלה שפנו בעניין בעצמם וביקשו למסור עדות. בחקירתו הנגדית טען, כי יתכן ונסע פחות מ-50 קמ"ש בכניסה לצומת שכן מאט הוא את הנסיעה עם הגעה לצומת. לטענתו, רכבו עצר במקום לאחר ההתנגשות בעוד רכב התובעת הסתובב, אולם, משרטוט שנערך על ידי חוקר המשטרה עולה, כי רכב הנתבעים נעצר במרחק של מספר מטרים לאחר הצומת, דבר הסותר את גרסתו של נהג רכב הנתבעים ואף מעיד כי זה לא נסע במהירות נמוכה כפי שטען אלא יותר מכך, וזו גם הסיבה למרחק אותו עבר רכב הנתבעים לאחר ההתנגשות ברכב התובעת. אף טענתו, כי ניסה לברוח ימינה אינה מסתדרת עם השרטוט שבוצע על ידי חוקר המשטרה במקום לאחר התאונה, כמתואר בראיה שסומנה ת/3, ולפיה הרכב נעצר בצד שמאל של הנתיב ולא בצידו הימני, ואילו היה סוטה לימין אין ספק כי היה הוא נעצר בצד ימין של הכביש ולא כפי שקרה בפועל.

6.העד השני מטעם הנתבעים ציין, כי הגם שישב במושב האחורי של רכב הנתבעים, שהינו רכב מיניבוס, הבחין באור הירוק ברמזור ואף הבחין ברכב התובעת שמגיע משמאל. התקשיתי ליתן אמון בגרסתו של עד זה שיושב במושב האחורי ולטענתו מבחין באור ברמזור ואף ברכב שמגיע משמאל. אם ישב הוא בכסא האמצעי בשורה האחרונה כטענתו, אזי הכיצד מתאפשר הדבר שיבחין גם ברמזור וגם ברכב החוצה?! זה אף ציין כי נהג הרכב בלם את רכבו וניסה לברוח ימינה ונעצר לאחר הצומת, אולם אין הוא זוכר היכן בדיוק נעצר הרכב או אם הנהג שאל אחרים אם ראו מי חצה בירוק את הצומת. גרסתו זו אינה אמינה, שכן מחד יש פרטים שאותם זוכר היטב הוא ויש אחרים שאינו זוכר, ונראה כי המדובר בזכרון סלקטיבי שמטרתו להיטיב עם הצד שזימן אותו לעדות לאור ההיכרות עם נהג רכב הנתבעים.

7.העד השלישי, שעל חקירתו ויתר ב"כ הנתבעים, העיד בעדות ראשית, כי ראה רמזור ירוק ממרחק של 50 מטר ממקום מושבו ברכב במושב האחורי בצד הנהג. בחקירתו הנגדית טען, כי ישב בצד ימין של המושב האחורי ולמרות זאת יכול היה להבחין הן ברמזור הירוק שבכיוון נסיעתו והן ברכב התובעת שנכנס לצומת משמאל. לא זו בלבד, אלא שזה מציין בביטחון כי רכב התובעת לא עמד ברמזור אדום טרם הפנייה שמאלה. גם עדות זו אינה סבירה בעיני ונראה כי המדובר בעדות מתוזמנת היטב שאין בינה לבין המציאות דבר וחצי דבר, שכן די בכך שלדברי העד ידע הוא להבחין כי רכב התובעת לא עמד ברמזור אדום במקביל לאפשרותו להבחין ברמזור לנסיעה ישר, כדי לקבוע כי הטענה אינה סבירה והיא בגדר סברה בלבד שמטרתה לסייע לגרסת הנתבעים ולחזקה בצורה בלתי מהימנה בעליל. יש לציין, כי המדובר בתאונה שהתרחשה בשעות הבוקר המוקדמות בדרכם של העדים לעבודה ברכב ההסעות וערנותם לנעשה בכביש בשעה מוקדמת זו אינה סבירה ומעוררת חשד וחוסר אמינות כשלעצמה. נראה, כי שני העדים הנוספים מטעם הנתבעים תודרכו היטב בטרם עדותם בפניי ויש ליתן לה משקל נמוך בנוסף לחוסר המהימנות ולזיכרון הסלקטיבי שעולה הימנה.

8.לאור האמור לעיל, מצאתי להעדיף את מהימנות גרסת התובעת על פני זו של הנתבעים, ולקבוע כי התובעת עמדה במאזן ההסתברויות בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה. מנגד, התובעת שכנגד כשלה להוכיח את תביעתה, שהינה תמונת ראי של הגנתה ביחס לתביעת התובעת, ולפיכך, דין התביעה העיקרית להתקבל ואילו דינה של התביעה שכנגד להידחות.