ת"א 58103-07-15 עירית אילת נ' שועה

1. התובעת הגישה ביום 17.3.2013 נגד הנתבע תביעה לסילוק יד משטח מקרקעין בנוסף לסעד כספי אותו ביקשה העירייה בת"א 28178-04-13 (להלן: "ההליך הקודם")

2. ביום 21.10.2014 הגיש הנתבע כתב הגנה בו התייחס בסעיף 33.7 לשטח המקרקעין שהוגדר בכתב התביעה וטען שיש לו זכות להחזיק במקרקעין לתקופה בלתי מוגבלת (סעיף 34.3) זאת מכוח הסכמים שונים שלו עם התובעת.

3. עוד הוא טען שסוכם עם העירייה שאותו שטח מקרקעים יועבר לידיו והוא יהיה רשאי לנהוג בו מנהג בעלים והתובעת לא תהיה רשאית להצר צעדיו.

4. בסעיף 44 לאותו כתב הגנה טען הנתבע כי הוא קיבל את החזקה באותו שטח מקרקעין ולטענתו זכותו להחזיק בשטח לפחות עד שנת 2017 (סעיף 46.5; 46.6). לטענתו הוא מעולם לא הסכים לפנות את המקרקעין (סעיף 58) והוא מבקש לדחות את התביעה (סעיף 62).

5. בכל כתב ההגנה אין טענה שאדם אחר מחזיק בשטח המקרקעין, אלא שהנתבע הוא היחידי שמחזיק באותו שטח.

6. ביום 4.3.2015 ניתן לבקשת הצדדים פסק דין באותה תביעה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "סעיף 79א) ללא נימוקים כפי שביקשו הצדדים.

7. לאחר שניתן פסק הדין ביום 4.3.2015 פנה הנתבע לביהמ"ש במכתב בו טען כי הוא מתנגד לפסק הדין שניתן מכיוון שזכותו להמשיך ולהחזיק בשטח עד שנת 2017 ולכן בכוונתו לערער על פסק הדין. לטענתו באותו מכתב מה שהיה חשוב לו מכל הוא שאלת החזקה במקרקעין בעוד שהכסף פחות חשוב לו. כעבוד כשבוע ביום 10.3.2015 שוב פנה הנתבע במכתב לביהמ"ש בו הודיע שהשטח פונה על ידו, אולם מישהו אחר מחזיק בשטח וזה לא עניינו.

8. ביום 15.3.2015 שוב פנה הנתבע לביהמ"ש וביקש לנהל הוכחות באותו תיק, כך שבמשתמע ביקש בעצם לבטל את פסק הדין שניתן לפי סעיף 79א.

9. ביום 22.3.2015 שוב שלח הנתבע מכתב לביהמ"ש בו טען שמשנת 2010 הוא כבר לא מחזיק ולא נמצא באותו שטח מקרקעין.