ת"א 58102-02-14 לויפרמן ואח' נ' חסן ואח'

1.בפני בקשת נתבעים 2-1 (להלן: "הנתבעים") למחיקת תובעת 2 מכתב התביעה המתוקן שהוגש. החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטה שניתנה במהלך ישיבת קדם המשפט, במסגרתה ניתנה לנתבעים שהות להגשת בקשה מקדמית למחיקת התובעת 2.

2.לטענת הנתבעים הטענות העובדתיות שנטענו שבכתב התביעה, כמו-גם הסעדים שנדרשו, נוגעים לדירת התובע ו/או דירת הנתבעים בלבד ולפיכך, אין לתובעת כל נגיעה לסכסוך בנוגע לדירות. כן טענו הנתבעים,כי בינתיים מכרו את דירתם, הליך המכירה הושלם והדירה נרשמה על שם הקונים (נתבעים 4-3) בלשכת רישום המקרקעין (ראו נספח הרישום שצורף לתשובה לתגובה). לפיכך נטען כי גם הסעד להמשך מניעת הטרדה ופגיעה בפרטיות, התייתר.

3.המדובר בסכסוך שכנים בין מי שהיו דיירים בבית משותף. התובעים הם אם ובנה אשר עתרו לסעדים של צווי עשה וסעדים כספיים ביחס לדירה אשר אין חולק כי היא בבעלותו של התובע בלבד ובתגובתם אף הבהירו כי המדובר בסעדים שנתבעו ע"י התובע בלבד.

יחד עם זאת, עתרו התובעים במשותף גם לשני הסעדים הבאים, כמפורט בסעיף 39 (ב) (1ו- 2 לכתב התביעה המתוקן):

• להימנע מלגרום לתובעים ו/או למי מטעמם מטרד מכל מין וסוג שהוא.

• להימנע מלפגוע בפרטיותם של התובעים.

  4.אכן, כפי שגם הודו התובעים, היריבות עם התובעת הינה רק בהתייחס לסעד שנתבע בסעיף 39 (ב) (1 ו- 2) לכתב התביעה המתוקן ואילו יתר הסעדים נוגעים לתובע בלבד (ראו בעיקר סעיפים 7-1 לתגובה). בנוסף,אכן העובדה שהנתבעים מכרו את דירתם, מאיינת במידה רבה גם את הסעד המתייחס למניעת המטרד והפגיעה הנטענת, שכן מטענות התובעים עולה כי ההטרדות הנטענות בוצעו לטענתם,על רקע העובדה שהתובעת היא זו המטפלת בדירת התובע והנתבעים הרי אינם שכנים עוד לדירה זו.גם הדוגמאות שהביאו התובעים בסעיף 21 לתגובתם עוסקות, רובן, בסכסוך שברקע יחסי השכנות בין הצדדים. משכך ומאחר שהנתבעים כבר מכרו את דירתם ואינם מתגוררים עוד באיזור,לא אמור מימלא להיות עוד קשר נוסף בינם לבין התובעת.

   

  5.יחד עם זאת ובהתאם להלכה הפסוקה ביחס למחיקת תביעה על הסף, לא ניתן לשלול מן התובעת את יומה בבית המשפט ואין למנוע ממנה לעתור למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים, בין השאר, לאיים עליה, לקלל אותה, או להיות עימה במגע כלשהו.

  טענת הנתבעים כי אין כל יסוד לטענות אלו וכי ראיה לכך היא העובדה שהתובעת לא התלוננה על אותן הטרדות ולא עתרה לצו למניעת הטרדה מאיימת עד היום,הינן טענות לגופם של דברים אשר לצורך הכרעה בהן,יש לשמוע עדויות ולבחון ראיות, כשהטענה תובא בחשבון בעת ההכרעה בתביעה. אולם ,ללא דיון, לא ניתן לקבוע על הסף, רק בשל העדר תביעה בעבר,כי אין יסוד לטענות התובעת.

  בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות והנספחים הנלווים, שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.

   

  ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 171. "בית המשפט ישתמש למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט — בבואו לשקול אפשרות זו — ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולוא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל"