ת"א 58093-05-13 מועצה אזורית עמק יזרעאל נ' שלו(המנוח) ואח'

בפניי בקשת התובעת לאישור פסיקתא.

לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה לאישור פסיקתה, כפי שנוסחה.

מדובר בבקשה לאישור פסיקתה שהוגשה בהתאם להחלטה שניתנה ע"י כב' השופטת תמר נסים-שי מיום 24.4.16 ועם מינויה של כב' השופטת ניסים-שי לבית המשפט המחוזי, הועברה הבקשה לטיפולי ביחד עם התיק כולו.

כידוע, הלכה היא כי פסיקתה היא תמצית ההחלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים, כאשר עליה לשקף את התוצאה האופרטיבית של ההחלטה ללא שינוי, גריעה או תוספת.

תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט לערוך פסיקתה "על סמך החלטה שניתנה". לצד פרטים טכניים שונים, הפסיקתה תכיל את "הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון". הפסיקתה היא תמצית ההחלטה שניתנה, עליה לשקף את תוצאתה האופרטיבית של ההחלטה או פסק הדין, ללא הנימוקים שעמדו בבסיסם, וכל זאת במדויק- ללא שינוי גריעה או תוספת. לפסיקתה אין כל קיום עצמאי, שכן "הפסיקתא איננה חי הנושא את עצמו, אלא היא סמוכה להחלטה או פסק דין שניתנו, והיא נערכת על פיהם" (רע"א 3417/12 יובל תמיר נ' נובה ארנה בע"מ (בפירוק) (28.10.2012), פיסקה 6 וההפניות שם). בבש"א 7132/97 בנק המזרחי נ' תעשיות מרסי, פ"ד מט(1) 532 נפסק כי אין כל פגם בפסק דין אשר מתווה את עקרונות החישוב ומותיר את מלאכת החישוב עצמה לפסיקתה שתיערך לאחר מכן על ידי התובע. עריכת החישוב אינה אלא פעולת לוואי שאותה הותיר בית המשפט לעורך הפסיקתה.

בענייננו, הגישה התובעת תביעה כספית בגין תשלומי חובה- ארנונה, אגרת ניקוז אגרת ביוב ואגרת כלי אצירה שעל-פי הנטען חב לה הנתבע. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן. לאחר שבקשתו נידונה ובעקבות חקירת מבקש הבר"ל על תצהירו והגשת סיכומים מטעם הצדדים, ניתנה על ידי המותב שדן בבקשה, החלטה מפורטת ומנומקת.

באותה החלטה, דחתה כב' השופטת נסים-שי את טענת הנתבע לפירעון החוב. מנגד, נתנה לו רשות להתגונן בגין הטענות הבאות:

התיישנות- בכל הנוגע לכל חוב המוקדם לחודש מאי 2006.

ארנונה יישובית-עסקינן בטענות ביחס לחוב לוועד המקומי במרחביה מאז שנת 1997 וטענת התובעת להחלפת מערכת הגבייה, כמפורט בעמוד 3 להחלטה, שורות 4-19.

אגרת ביוב- לנתבע ניתנה האפשרות להשמיע את טענותיו בעניין אי קיומו של חיבור כלל למערכת הביוב היישובית לנכס מושא החוב.