ת"א 5805-06-11 לוי נ' חנאן ואח'

בתביעה שלפניי, עתר התובע לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב, כאשר רכב הנתבעת 2 פגע בתובע, כשהוא נהוג בידי נתבע 1, שלא היה בעל רשיון נהיגה במועד התאונה.

הנתבעת 2 נתבעה לפיכך, כמי שהתירה השימוש ברכב לנהג שאינו בעל רשיון נהיגה.

הנתבעת 3- נמחקה מכתב התביעה לאחר שהוברר, כי הנתבע 1 נהג ברכב ללא רשיון ונתבעת 4, קרנית, צורפה כנתבעת נוספת לאחר שהתובע לא הגיע לעמק השווה אל מול נתבעים 1,2.

בעת שהגישה הנתבעת 4 את כתב הגנתה, טענה היא, כי בזמן התאונה עשה התובע שימוש ברכבו הוא (התובע עסק בזמן התאונה הנטענת בתיקון תקר ברכבו) ולכן עליו לתבוע את מבטחת רכבו.

ואמנם, בעקבות טענת קרנית, פנה התובע למבטחת רכבו והגיע עמה לעמק השווה בדבר פיצוי בגין נזקיו שנגרמו בגין התאונה.

בהודעתו מיום 24.8.14 הודיע התובע לבית המשפט, כי הגיע להסכמות עם המבטחת, לא ביקש סעד מסויים ביחס להמשך ניהול ההליך, אך ביקש שלא לחייבו בהוצאות.

לאור האמור, ובהמשך להסברים קודמים שניתנו על ידי בית המשפט באשר לייחוד עילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שעה שקיים מבטח לרכב, נראה, כי עתירתו של התובע הינה למחיקת התביעה וכך אני מורה.

הנתבעים עותרים בעקבות בקשתו זו של התובע, לחייב את התובע בתשלום הוצאותיהם.

באשר לנתבעים 1,2, טרם הוברר ההליך עמם עד תום.

בכתבי הטענות מטעם הנתבעים האמורים ואף בישיבות קדם המשפט שהתקיימו, לא הועלתה על ידי נתבעים אלו כל טענה לעניין היות רכבו של התובע רכב המעורב בתאונה והדיון לגבי נתבע 1 התמקד בשאלה האמנם התרחשה תאונת דרכים אם לאו ובאשר לנתבעת 2 התמקד הדיון בשאלה האם נתנה לנתבע 1 רשות לעשות שימוש ברכב.

לאור האמור והיות והשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים האמורים, לא מצאתי מקום לעשות צו בדבר הוצאות בעניינה של התביעה כנגד נתבעים 1,2.