פלוני נ' הפניקס חברה לבטוח בע"מ

בפניי בקשה להבאת ראיות לסתור, בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה – 1975, (להלן :"החוק").

על פי כתב התביעה, התובע נפגע ביום 23.1.13 במהלך עבודתו ברכבת ישראל, בעת שירד מהרכבת, נעמד על קרקע לא ישרה, נפל ונפגע (להלן :"התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

ביום 20.1.14 קבעה ועדה רפואית של המל"ל, כי כתוצאה מן התאונה, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%. בנוסף, קבעה הועדה כי יש מקום לנכות מחצית מנכות זו, בשל מצב רפואי קודם, ועל כן העמידה את נכותו של התובע על 5%.

התובע ערער על החלטת הועדה הרפואית בעניין ניכוי מחצית בשל מצב רפואי קודם. ביום 15.4.15 קיבלה הועדה הרפואית לעררים את ערערו, וקבעה כי אין מקום להורות על ניכוי מחצית כפי שנקבע. נכותו של התובע הועמדה על 10%. ועדת העררים קבעה כך:

"הוועדה מקבלת את ערר התובע. מעיון בתיק הרפואי קיימים מס' ביקורים 10/2010 עם ציון מגבלות תנועה בכתף ימין. u.s הדגים קרע באורך 0.9 ס"מ גודל SS אך במשך שנתיים לאחר אין תלונה אצל רופאים מטפלים וחזר לעבודה בהיקף מלא. U.S כתף ימין מיום 24.2.13 הדגים קרע טרי עם עידוד ניכר גיד ss מכאן שלאחר שנת 2010 לא סבל ממגבלה תפקודית וזה הופיע לאחר התאונה הנדונה. הוועדה אינה מוצאת מקום לנכות מצב קודם ולכן קובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) ב".

לטענת הנתבעת, נפלה שגגה וטעות משפטית בהחלטת ועדת העררים. המבחן הקובע לעניין שאלת ניכוי מצב קודם הוא רפואי גרידא, דהיינו, האם קיימת אבחנה רפואית באשר למצבו הרפואי של התובע בטרם התאונה נשוא ההחלטה, והאם עולים נתונים אלה לכדי נדבך בכלל הנכות שהוכרה לתובע.

כמו כן, התיעוד הרפואי מציין במפורש כי היו תלונות מצידו של התובע, אולם מסיבותיו שלו, בחר שלא להפסיק בעבודתו.

לטענת הנתבעת, הטעה התובע את הועדה שעה שבטופס התביעה לדמי פגיעה צוינה חבלתו משנת 2010, אולם בטופס התביעה לנכות ציין שלא היתה פגיעה קודמת, והועדה אינה מעיינת בטופס התביעה לדמי פגיעה.