ת"א 5796-11-15 גילעד נ' עיני

א. כללי

1. בפסק דין מיום 2.3.16 נדחתה תובענה שהגיש התובע, והוא חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו. לפניי בקשה מטעם התובע, למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שאותו בכוונתו להגיש על פסק הדין; וכן בקשה מטעם הנתבע, להורות על העברת חלק מסכום שהפקיד התובע בקופת בית המשפט קודם לפסק הדין, לצורך פירעון ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובתו.

   ב. רקע

2. הרקע הרלוונטי לבקשה זו פורט בפסק הדין. בתמצית ייאמר כי התובע הגיש תובענה נגד הנתבע, ובה עתר לבטל החלטה ופסק דין שניתנו במסגרת הליך קודם בין הצדדים, מחמת הטעיה ומחמת מרמה.

3. ההחלטה ופסק הדין באותו הליך קודם ניתנו על יסוד הסדר שאליו הגיעו הצדדים, ובמסגרתו הוסכם כי התובע, ששכר מן הנתבע מחסן (להלן: המושכר), יוכל להישאר בו עד ליום 15.3.15, בכפוף לתשלום דמי השכירות במועדם, ולאחר מכן יפנה אותו. בנוגע לאזור סמוך למושכר שכונה "אזור בלוני הגז" הוסכם כי "ככל שיציג [התובע] אישור של בעלים נטענים של האזור, לא יהיה עליו לפנותו, וזאת מבלי לגרוע מטענות [הנתבע] בעניין זכותו לשטח זה..." (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון בהליך הקודם). במסגרת התובענה שכאן טען התובע כי ההסדר בהליך הקודם הושג על סמך המצג שהציג הנתבע לפיה הוא בעל הזכויות במושכר ובאזור בלוני הגז, וכי למפרע מצג זה התברר כשקרי.

4. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף, ובקשתו נתקבלה. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי בנוגע למושכר ההלכה היא שממילא אין התובע כשוכר יכול לכפור בזכויות הנתבע כמשכיר, ועל כן, גם לולי ההסכמה בין הצדדים, לא יכול היה התובע להעלות טענה זו כטענת הגנה בהליך הקודם. אשר לאזור בלוני הגז נקבע, בין היתר, כי ההסדר, לאור לשונו ומהותו, "משקף, אפוא, את עמידתו של התובע על טענתו לפיה לא הנתבע הוא הבעלים של אזור בלוני הגז, והוא אינו יכול לטעון כי הגיע להסדר בנוגע לאזור זה על סמך ההנחה המוטעית שהנתבע הוא בעל הזכויות בו". עוד צוין כי "[טענות התובע] בעניין זכויותיו של הנתבע הן במושכר והן באזור בלוני הגז הועלו כבר בהליך הקודם, וההסדר הושג תוך שקלול הסיכונים והסיכויים ההדדיים בעניין זה". למעלה מן הדרוש צוין כי כלל לא הוברר שהייתה הטעיה מצד הנתבע בנוגע למעמדו במושכר ובאזור בלוני הגז, הכל כמפורט באותו פסק דין. טענות התובע לביטול פסק הדין בהליך הקודם מחמת מרמה נדחו מטעמים דומים. התובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 300 ₪ ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 5,500 ₪.

   ג. הבקשות שלפניי

5. בעקבות פסק הדין הגיש הנתבע בקשה לחתימה על פסיקתא, שנתקבלה, וכן בקשה להורות על העברת סך של 5,800 ₪ עבור שכר הטרחה והוצאות שנפסקו לו, מתוך סכום שהפקיד התובע בקופת בית המשפט. סכום זה, בסך של 10,000 ₪, הופקד במסגרת הסכמה שאליה הגיעו הצדדים בבקשה לסעד זמני שהגיש התובע במסגרת התובענה, ועם הפקדתו עוכבו הליכי הוצאתו לפועל של פסק הדין בהליך הקודם לעניין פינוי אזור בלוני הגז.

6. הנתבע מצידו התנגד לבקשת התובע, ואף עתר "לעכב את ביצוע פסק הדין", כלשונו. הנתבע טען כי אזור בלוני הגז משמש אותו כמקום מגורים, ועל כן מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, וכי סיכויי ערעורו גבוהים. הנתבע ביקש להסתפק בסכום שכבר הופקד על מנת שישמש כעירבון גם לצורך הבקשה הנוכחית.

7. יצוין כי המושכר עצמו פונה על ידי הנתבע עוד בטרם הגשת התובענה, ועל כן מוקד הבקשה הוא בפינוי אזור בלוני הגז.