ז' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1. לפניי בקשת התובע לקבוע כי קביעת נכותו של התובע על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 5.10.16 הינה קביעה מחייבת על פי הדין, וכיוצא מכך להורות על הגשת תחשיבי נזק בהתאם לנכות המל"ל ולא בהתאם לחוות הדעת של מומחי בית המשפט.

2. התובע הגיש תביעתו ביום 29.6.14 בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 5.12.13. לבקשת התובע מונה מומחה בתחום האורתופדיה לבדיקת נכותו כתוצאה מהתאונה.

2. ביום 12.1.15 התקבלה חוות הדעת האורתופדית, בה נקבע כי לתובע אין נכות צמיתה בתחום האורתופדיה. עם זאת המליץ המומחה על מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה ולבקשת התובע מינה לו בית המשפט מומחה בתחום זה.

3. ביום 30.3.15 התקבלה חוות הדעת הראומטולוגית בה נקבעה לתובע נכות של 7.5% כתוצאה מהתאונה. בחוות הדעת המליץ המומחה על בדיקה נוספת של התובע בחלוף שנה וחצי ממועד מתן חוות הדעת.

4. ביום 10.11.16 התקבלה בקשת התובע נשוא החלטה זו בה טען כי נוכח קבלת קביעת המל"ל בעניינו ביום 5.10.16 יש לקבוע כי הנכות שנקבעה לו על ידי המל"ל בשיעור 23.5% הינה הנכות שצריכה לחול גם בהליך זה.

טענתו העיקרית של התובע בהקשר זה הינה כי הנכות הראומטולוגית שנקבעה לו על ידי מומחה בית המשפט הינה נכות זמנית ומשכך לא ניתן לראות בה כנכות מחייבת. מאחר שבין קביעת נכותו הזמנית של התובע לבין קביעת נכותו הצמיתה התקבלה החלטת המל"ל אשר קבעה נכות צמיתה, יש לראות בה כנכות המחייבת.

5. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי עם קבלת חוות הדעת האורתופדית החלטה שמיעת הראיות בתיק זה, ומאחר שכן לא ניתן לראות בקביעת המל"ל כקביעה מחייבת.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים המצורפים הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנתבעת.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 קובע כדלקמן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ".

7. מכאן שהמועד המכריע במירוץ בין קביעות מומחי בית המשפט לקביעות החיצוניות לבית המשפט (דהיינו- קביעות על פי כל דין), הינו מועד תחילת שמיעת הראיות בתיק.