ת' נ' חסן ואח'

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת בעקבות פגיעתה בתאונת דרכים שארעה ביום 12.6.11.

התובעת, ילידת 1969, הייתה בת 42 שנים בזמן אירוע התאונה. היא סבלה עקב פגיעתה מחבלה של פריקה בכתף ימין כולל אבחון של קרע בשרוול המסובב. היא אושפזה עקב פגיעותיה בבית החולים למשך 3 ימים ונזקקה לניתוח בהמשך הטיפול הרפואי. תקופת ההחלמה הייתה ארוכה וכך גם המעקב הרפואי.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים: מטעם התובעת העידה היא בעצמה וכי העיד בעלה. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בתום שמיעת הראיות (תוך הסתמכות על תחשיבי נזק שהוגשו בתיק), והתיק מונח בפניי למתן פסק דין סופי.

בעקבות התאונה נגרמו לתובעת נכויות רפואיות בשני תחומים: התחום האורתופדי והתחום הנפשי. בתחום האורתופדי קבע האורתופד מטעם בית המשפט ד"ר חאלד אסלאן כי נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% בגין הגבלה בתנועות הכתף, וכן 5% נכות צמיתה בגין צלקת ניתוחית. בתחום הפסיכיאטרי קבע ד"ר ראסם כנעאנה כי נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור 6.6%. סך הכול הנכות הרפואית המשוכללת הינה 24.4%.

מהראיות שהובאו בפניי, ניתן ללמוד כי עובר לאירוע התאונה התובעת לא עבדה. בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 7 ואילך מציינת התובעת במסגרת חקירתה הנגדית כי מאז שנת 2005 היא אינה עובדת. עפ"י טענתה לאחר מספר שנים מאירוע התאונה היא נאלצה לצאת לעבוד בחצי משרה מאחר והבת שלה לומדת בחו"ל וההכנסה של בעלה אינה מספקת. בהמשך הדברים אישרה התובעת כי במשך תקופה כוללת של עשר שנים היא ובעלה לא עבדו, והפרנסה היחידה שלהם הייתה מהבטחת הכנסה. מנגד צירפה התובעת תלושי שכר המלמדים על השתכרות של כ- 3,000 ₪. הנתבעת טוענת כי תלושים אלה הינם פיקטיביים ואינם עולים בקנה אחד עם הראיות.

אתייחס להלן לראשי הנזק שהצדדים פרטו בטיעוניהם ואכריע בהם אחד לאחד.

עזרת צד ג' בעבר: אין חולק כי מדובר בעזרה מוגברת של בני משפחה ולא בהוצאה ממשית מכיסה של התובעת. אין חולק כי התובעת אכן נזקקה לעזרה זו נוכח מהות הפגיעה וההגבלה התפקודית שנגרמה לה בתנועות הכתף. הצדדים ציינו סכומים בתחשיביהם על דרך האומדנה, דבר שנראה לי נכון לעשות בנסיבות העניין. אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 20,000 ₪.

עזרת צד ג' בעתיד: גם כאן נראה לי כי הדרך הנכונה הינה לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בהתחשב בגילה של התובעת וכן הנכות הצמיתה שנגרמה לה. אני פוסק סכום גלובלי בסך 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: בדומה לגישת באי כוח הצדדים אשר נקבו בסכומים גלובליים, אני מחליט לפסוק על דרך האומדנה פיצוי בסך 8,000 ₪.