ת"א 57652-01-11 מוסעב ואח' נ' מוסטפא ואח'

לאחר עיון בתגובות הצדדים:

1. משעה שהגיע התובע להסכם מול הנתבעת 2 ומול המבטחת (הנתבעת 3) ומבוקש לתן לו תוקף של פסק דין – אין סיבה להימנע מן הדבר, כאשר אף מתגובות הנתבע 1 עולה שסלע המחלוקת נותר לא עצם הפשרה או סכומה אלא נושא ההשתתפות העצמית, וההוצאות שנאלץ הנתבע 1 לשאת בשל אי יצוגו כמעביד מטעם הנתבעת 3 (שבפוליסה שלה בוטח).

2. ביחס לסכום הפשרה – כאמור אף בהסכם הפשרה - סכומה המלא ישולם לתובע באמצעות הנתבעת 3.

3. הנתבע 1 אף הודיע כי אין לו התנגדות שהפשרה מול נתבעת 3 תאושר, בכפוף לכך שביהמ"ש יפסוק בפשרה בסוגית ההוצאות בהן נאלץ לשאת בשל אי העמדת הייצוג. ראה סע' 5 להודעתו מיום 29.9.14. הנתבעת 3 מצדה הסכימה להסמיך את ביהמ"ש לפסוק בפשרה הן בסוגית ההשתתפות העצמית והן בסוגית ההוצאות. ראה הודעתן מ 12.10.14.

ב"כ התובע הסכים אף הוא , אלא שציין שהנתבעת 3 עומדת על כך שבהסכם הפשרה ירשם שסכום ההשתתפות ישולם במישרין על ידי הנתבע 1 – מה שהתובע לא הסכים לו.

כאמור בינתיים נפתר ענין זה, והנתבעת 3 הגישה הסכם פשרה בו משולם לידי התובע מלוא סכום הפשרה, בלא ניכוי השתתפות.

4. היות והנתבעת 3 מבטחת אף אחריותו של הנתבע 1 כמעביד, הרי שהיה עליה להעמיד לו יצוג במקור או לטול הייצוג (כיצוג נפרד או מאוחד) משנתקבלה ההודעה, משעה שחבותו מבוטחת אצלה. לו כך נעשה לא היה נושא הנתבע 1 בהוצאות בגין שכ"ט עו"ד. וממילא זכאי הוא להחזר הוצאות סביר ממבטחתו בהודעה ששלח נגדה.

5. אני קובע אפוא כדלקמן:

א. ניתן תוקף להסכם הפשרה ביחסים שבין החתומים עליו – נתבעות 2-3 והתובע.

ב. מחד היות והנתבע 1 לא חתם על ההסכם – אין הוא צד לו. יחד עם זאת יש לראות בפסה"ד לאור כלל מיצוי העילה, כמי שממצה העילה אף כלפי הנתבע 1, היינו שהתובע לא יוכל לתבעו פעם נוספת בגין נשוא התביעה. התביעה כנגד נתבע 1 נמחקת אפוא בלא צו להוצאות. בהתאמה נמחקת גם ההודעה לצד השלישי ששלח נתבע 1.