ח' נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף שמשון ואח'

מונחות לפניי שלוש בקשות להכרעה: בקשה מטעם כל אחד מהנתבעים להורות על מחיקה על הסף של התובענה, בשל אי קיום הליכים מקדמיים על ידי התובעת, ובקשה של התובעת למחיקת כתבי ההגנה של הנתבעים, בשל אי קיום הליכים מקדמיים. בקשה זו מהווה תגובה לבקשות הנתבעים למחיקה על הסף.

לא ניתן להכריע בבקשות ללא סקירה, ולו תמציתית, של ההליכים בתיק זה עד כה, שהרי המתבונן במספר התיק ישאל בוודאי את עצמו, הכיצד בתובענה שהוגשה בתחילת שנת 2013, טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בחלוף ארבע וחצי שנים? כל שנכתב בפרק הרקע, קשור באופן ישיר לבקשות שבפניי.

רקע – 

1. בבעלות התובעת בית. על הבית רובצת משכנתא לטובת הנתבע 1. לטענתו של האחרון, המשכנתא באה להבטיח את חובותיו של צדדי ג' 1 וחברה בבעלותו, חובות בסכומים גדולים. התובעת מבקשת להצהיר כי שטר המשכנתא בוטל כדין וכי יש לבטל את רישום המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין (נתבעת 2). התובענה באה בעקבות הליכי מימוש בהם נקט הנתבע 1.

    

2. התובעת טוענת בכתב התביעה, בין היתר, כי חתמה על המשכנתא בביתה בפני נציג הנתבע 1. יצוין כבר עתה כי על שטר המשכנתא קיים אישור חתימה בלשכת רישום המקרקעין בפני פקיד הלשכה. נטען שהתובעת לא הבינה שהיא חותמת על שיעבוד להבטחת חובות בנה. נטען שהתובעת לא יכלה להבין על מה היא חותמת, בהיותה אישה חולה פיסית ומנטלית ולא יודעת קרוא וכתוב. כן נטען, שהיא הוכתה בתדהמה כשננקטו הליכי המימוש. עוד טענה התובעת כי היא הוטעתה על ידי פקיד הבנק שהחתים אותה, אשר אמר לה שהיא חותמת לצורך רישום הדירה על שמה. אין כאן טעות בהבאת הדברים. כך ממש נטען בכתב התביעה.

    

3. נדמה שאין צורך להשקיע מחשבה יתרה כדי לראות, כי בכתב התביעה טענות סותרות בעליל, אשר אינן יכולות לעלות בקנה אחד, האחת עם רעותה. אפנה לעניין זה לסעיף 6 להחלטתי מיום 22.10.15. קורא אשר מבקש שלא להקדיש זמן נוסף בנקודה זו, יכול להסתפק בקריאת סעיף 2 בהחלטה זו לעיל, על מנת להבין את הבעייתיות הקשה שקיימת בכתב התביעה שבפניי.

    

4. לאותו הקורא גם אוסיף, כי משהועבר התיק לטיפולי והתקיים הדיון הראשון בפניי, עוררתי בפני ב"כ התובעת את השאלה, הכיצד חתמה מרשתו על ייפוי כח להגשת התביעה, אם שנים קודם לכן היא כבר הייתה במצב של חוסר הבנה מוחלט של הנעשה סביבה, כנטען בכתב התביעה. תשובת ב"כ הנתבעת הייתה כי היא הובאה למגרש החניה של משרדו, כי הוא ניסה להסביר לה וכי היא "הבינה משהו", וכי הוא לא יודע כמה היא הבינה. לא נכביר עוד במילים, אך אציין כי בהחלטה מיום 22.10.16 קבעתי כי התביעה לידתה בחטא, תוך מתן החלטות וקציבת לוח זמנים להגשת בקשה למינוי אפוטרופוס לתובעת, בבית משפט לענייני משפחה. אכן, לאחר חודשים, מונה אחד מבניה של התובעת, ש' ח', כאפוטרופוס לתובעת. בשלב הזה, סברתי שניתן היה סוף סוף להתקדם בהליכים המקדמיים, דבר שלא צלח בשל התנהלות גוררת הרגליים מטעם התובעת (לא בעצמה כמובן אלא של מיצגיה).

    

5. אין זה מיותר לציין, כי ניסיונות לביצוע הליכים מקדמיים נעשו הרבה קודם לשלב הנוכחי, עת התנהלו ההליכים בפני כב' השופטת נ. נצר ( בדימוס). החלטה ראשונה בעניין זה ניתנה על ידה ביום 19.5.13; החלטה שניה ניתנה ביום 5.9.14, בדיון הראשון שהתקיים בפניה (כולל הוראה להמציא כתב וויתור על סודיות רפואית); בשל מחדלי התובעת, ניתנה ביום 20.1.15 התראה על כוונה למחוק התובענה מחוסר מעש; בינואר 2015 הגישה הנתבעת 2 בקשה למחיקת התובענה בשל אי קיום הליכים מקדמיים על ידי התובעת; התובעת ביקשה להאריך המועד לקיום ההליכים, בשל מצבה הרפואי – מוזר הדבר שלא העלתה את הקושי עוד קודם לכן, שהרי, כזכור, בכתב התביעה נטען כי כבר כשחתמה על שטר המשכנתא, הייתה במצב מנטלי שלא אפשר לה להבין דבר; בשלב זה ניתנה החלטה נוספת בפברואר 2015 כי על התובעת להציג מסמך רפואי, לפיו, היא אינה יכולה לקיים ההליכים המקדמיים; מטעם התובעת הוגשה חוו"ד רפואית התומכת בטענתה כי היא סובלת משיטיון, שיפוט המציאות שלה מופרע, היא אינה מבדילה בין טוב לרע, אינה אחראית למעשיה, אינה כשירה להיות מעורבת בהליכים משפטיים; ביוני 2015 ביקשה התובעת ליתן לה אורכה של 60 יום לקיים הליכים באמצעות בניה; בשלב הזה התיק הועבר לטיפולי ובעקבות הדיון ביום 18.10.15, ניתנה החלטתי הנ"ל בדבר הצורך למנות אפוטרופוס לרכוש, להבדיל מאפוטרופוס לדין, לתובעת.