ת"א 57428-01-14 נגאר ואח' נ' אבו מיזר

בהחלטה מיום 29.1.15 הוטל לבקשת התובעים עיקול זמני על כספים בסך של כ-60,000 ₪ שהפקיד הנתבע בהליך אחר שבין הצדדים שלפניי. בקשת התובעים להטלת עיקול זמני גם על כספים וזכויות בחשבון הבנק של הנתבע נדחתה.

הנתבע הגיש בקשה לבטל את העיקול הזמני שהוטל ("הבקשה"). טענתו המרכזית של הנתבע בבקשה היתה כי בנסיבות העניין לא מתקיים יסוד ההכבדה. מרבית טענותיו האחרות של הנתבע נסבו, בעיקר, על התנהלות התובעים ובא כוחם.

דיון בבקשה התקיים היום.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר שמיעת העדויות הקצרות בדיון - באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל, להידחות. אפרט.

עילת תביעה לכאורה – בכל האמור בקיומה של עילת תביעה לכאורה העלה הנתבע בבקשה טענות שעניינן שיעור דמי השימוש שייפסקו לתובעים, ככל שייפסקו, בסופו של יום. בעניין זה נזכרה במהלך הדיון גם טיוטת הסכם שכירות מול הנתבע שדמי השכירות החודשיים שנקבעו בה נופלים באורח משמעותי מדמי השימוש הנתבעים בגדרי התביעה (ע' 9, ש' 9-14 לפרוטוקול). נתתי דעתי גם לחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבע בסמגרת ראיותיו בהליך העיקרי ביחס לדמי השימוש הראויים ולטענות העולות מתצהיר העדות הראשית של הנתבע ביחס לקיזוז סכומים כאלה ואחרים, טענות שיש לברר ושלפחות חלקן מעורר קשיים לכאוריים. בכל אלה אין כדי לשנות מן המסקנה כי התובעים עמדו בנטל להראות קיומה של עילת תביעה לכאורה וכי יש לכאורה סיכוי של ממש שיהיו זכאים לסעד כספי, למצער בשיעור ממשי מתוך הסכום שנתבע. אפנה בהקשר זה גם לדברים שהובאו בהחלטה מיום 29.1.15.

יסוד ההכבדה – הנתבע מיקד את עיקר טענותיו בשאלת התקיימותו של יסוד זה. בהקשר זה טען כי ב"כ התובעים הסתיר מבית המשפט כי בהליכי הוצאה לפועל שנקט נגד הנתבע טען שהנתבע הוא אדם אמיד, המתגורר בבית מפואר, כי בבעלותו קליניקה פרטית וכי יש לו מספר כלי רכב. צודק ב"כ הנתבע כי שומה היה על התובעים לפרוש בפני בית המשפט את התמונה המלאה ובכלל זה את הטענות שהועלו בהליכי ההוצאה לפועל. צודק ב"כ הנתבע כי היה מקום להביא באורח מלא גם את ההסדר שנעשה מול הנתבע בגדרי הליכי ההוצאה לפועל וכי נראה שההמחאה שצורפה לבקשת העיקול אינה חלק מאותו הסדר בניגוד לנטען בבקשת העיקול. עם זאת, לגופם של דברים אין מחלוקת כי הנתבע לא שילם את הסכומים שחויב לשלם בתביעה קודמת בין הצדדים אלא לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל ורק לאחר שהוטל עיקול על רכבו וזה נתפס, וכי הנתבע השלים את תשלום מלוא המגיע ממנו רק בחלוף חודשים לא מעטים מעת שנקבע חיובו (ראו גם ס' 18(ה) ו-(ו), ונספח ב' לבקשה). נראה עוד כי רק לאחר שעשה כן הוסר העיקול מרכבו (ע' 9, ש' 1-6 לפרוטוקול). כן התברר שלכתחילה שילם הנתבע – שחובו מכוח התיק האחר עמד על 80,000 ₪ – תשלומים על חשבון החוב בשיעורים נמוכים של 1000 ₪ כל אחד (ע' 9, ש' 30-32 לפרוטוקול, ת/3). די בהתנהלות זו כדי ללמד על קיומו של חשש להכבדה בעוצמה הנדרשת לצורך הטלת עיקול על הכספים המופקדים. בטענות הנתבע כי יש לו נכסים – שהועלו ללא תימוכין או אסמכתא ונסמכו בעיקרן על הצהרותיו של בא כוח התובעים בהליכי ההוצאה לפועל – אין כדי לשנות מסקנה זו. בהקשר זה יצוין עוד כי הנתבע לא הצביע באורח ממשי על נזק שייגרם לו בשל העיקול הזמני, שהוטל באורח מוגבל על כספים שהפקיד בקופת בית המשפט לפני למעלה משנתיים, ושצפוי לעמוד בתוקפו לתקופה לא ארוכה שעד למתן פסק הדין בתביעה דנן.