ת"א 57422-06-13 אבו טיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי בקשה נוספת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) באשר לפגיעתו בתאונת דרכים מיום 1.2.2011 (להלן- "התאונה הראשונה"). במסגרת התובענה עותר התובע לפיצוי על פי חוק הפיצויים בגין שתי תאונות דרכים.

מסגרת הדיון

המדובר בתאונות סמוכות בפער של כחצי שנה ביניהן: הראשונה מיום 1.2.11 כאמור והשנייה מיום 4.8.11 (להלן- "התאונה השנייה").

הועדות הרפואיות במל"ל בנוגע לשתי התאונות נערכו לאחר התאונה השנייה.

הועדה הרפואית שדנה בתאונה הראשונה נערכה ביום 30.8.12 (שנה וחצי לאחר התאונה הראשונה ושנה לאחר התאונה השנייה) וקבעה כי לא נותרה נכות.

הועדה הרפואית בנוגע לתאונה השנייה נערכה ביום 8.11.12 וקבעה כי לא נותרה נכות.

ועדה רפואית לעררים מיום 12.5.13 בנוגע לתאונה השנייה החליטה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37- 7- א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שידרה מותני בזיקה לתאונה השנייה.

בהחלטה מיום 10.6.2014 ניתנה לנתבעת 2 הרשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ונקבע כי המומחה יתייחס לשתי תאונות דרכים מושא התובענה;

הנתבעת 1 הגישה ברע"א 24048-07-14 ובית המשפט המחוזי דן בבקשה כערעור אשר התקבל בחלקו במובן זה שההחלטה להתיר הבאת ראיות לסתור תתייחס לתאונה השנייה ולא לתאונה הראשונה.

נוסף על כך, התובע הגיש ברע"א 21397-07-14 ובית המשפט המחוזי מחק את הבקשה וקבע כי נשמרת זכותו של התובע להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור בקשר לתאונה הראשונה ומכאן הבקשה שלפניי.