ת"א 57302-02-14 גרשוני נ' חדד ואח'

לפני תביעה לפינוי וסילוק יד וכן לתשלום סך 200,000 ₪ כדמי שימוש ראויים.

גרסת וטענות התובע בתמצית:

התובע רכש את הזכויות בגוש 10863 חלקה 17 ולרבות בבניין המצוי ברחוב החלוץ 61 פינת יחיאל 8 בחיפה. במסגרת העסקה הומחו לו מלוא זכויות הבעלים הקודמים (חברת בית יוסף אמה/מר סבירסקי עובדיה) כלפי מי מהשוכרים בבניין.

הנתבעים 1-2 הם לפי העניין רעייתו ובנו של המנוח בן ציון חדד אשר שכר בשנת 1963 חלק מהבניין (מבנה בחצר הבניין+ויטרינה לכיוון רחוב החלוץ, להלן:"המושכר").

הנתבע 3 הוא אחיינה של הנתבעת 1 ומנהל במושכר עסק לממכר כלי כתיבה בשם "הספר העברי", עסק בו נטען שאין לנתבעת 1 חלק או זיקה כלשהי.

התובע פנה לטענתו לנתבע 2 וניסה לברר מכוח מה מנהל הנתבע 3 את עסקו במושכר, הנתבע 2 ענה לו כי מדובר בעניין שסוכם עם הבעלים הקודם של הבניין מר ע. סבירסקי. התובע טוען שביקש מהנתבע 2 אישור חתום ע"י מר סבירסקי על כך שהעניין סוכם ומוסכם ברם אישור כזה לא ניתן ולא הוצג לו.

או אז פנה התובע לנתבע 3 אשר טען כי מדובר בעסק של הנתבעת וכי הוא עובד שכיר שם, אחר כך טען כי הגם שהעסק על שמו, מדובר בעניין "טכני".

השיחות שניהל התובע עם מי מהנתבעים 2 או 3 הוקלטו והומרו לתמליל ואף זכו להתייחסות בשלב הסיכומים.

התובע טוען שהודיע לנתבע 2 כי המושכר ננטש ע"י השוכרת-הנתבעת 1 וכי מי שמחזיק בה עושה זאת שלא כדין, החזיר שני שיקים בגין שכ"ד וביקש לבטל את הסכם השכירות.

תכתובות בין הצדדים לא הביאו לפתרון כאשר הנתבעים טוענים כי עקב גילה של הנתבעת 1 ומצבו הבריאותי של נתבע 2, סוכם עם מר סבירסקי כי הנתבע 3 יפעל במושכר ולא רק זאת אלא שאף סוכם כי תושכר לו ולנתבע 2 חנות נוספת בבניין בשכירות מוגנת.

זה המקום להמשיך ולסקור את טענות הנתבעים על פיהן עד שנת 1983 הופעל המושכר ע"י הנתבעת 1, אחר כך ועקב גילה ומצבה הבריאותי הצטרף אליה הנתבע 2 אלא שהאחרון חלה בדלקת פרקים קשה ואז פנו הם לנתבע 3 כדי שיעזור בהפעלת המושכר וכך גם היה כאשר בעליו של המושכר מר סבירסקי ידע והסכים לעניין וכאמור בחודש יולי 2005 השכיר לנתבעים 2-3 חנות נוספת באותו בניין ובתנאיי דיירות מוגנת.