ת"א 57281-03-15 מדינה ואח' נ' ארליך

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 29.3.15, שבה נדחתה בקשה לסעד זמני בלא תגובה. הבקשה הנוכחית נסבה על סברת המבקשים שלפיה לבית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני אין כל סמכות לדחות בקשה שכזו על אתר ובלא צורך בתגובה ודיון, והוא מחויב לעולם לקיים דיון במעמד הצדדים לבירור הבקשה.

רקע

1.תמצית הדברים: המשיבה היא שכנתם של המבקשים ברמת אפעל, והיא חוכרת של בית ולו חצר ובריכה. לפי הנטען בתובענה ובבקשה לסעדים זמניים שהגישו המבקשים ביום 26.3.15, החל במאי 2014 פתחה המשיבה בעריכת רצף אירועים מסחריים בביתה, ובהם חתונות, מסיבות רווקים, אירועי חברה, מסיבות חינה, בת מצווה וכיוצא באלה, הכל תוך הקמת מטרדים מגוונים למבקשים, דוגמת רעש, ריח, תאורה ועוד. המבקשים מונים 16 אירועים שונים שקיימה המשיבה בחודשים מאי-ספטמבר 2014.

2.המבקשים, שניסיונם לפעול במישרין אצל המשיבה לא צלח, פנו באמצעות באי כוחם במכתב התראה למשיבה ביום 22.9.14, בדרישה כי תחדול מהתנהלותה האמורה, העומדת לסברת המבקשים בניגוד לדין (נספח 6 לבקשה). אף שמכתב זה הניב חילופי מכתבים אחדים עם ב"כ המשיבה, הרי שבפועל – כך גורסים המבקשים (סעיף 5 לבקשה) – דומה היה כי פניות באי כוח המבקשים פעלו מיד את פעולתם, שכן ביום 25.9.14 חדלו האירועים בבית המשיבה כליל. ברם חצי שנה מאוחר יותר, ביום 23.3.15, גילו המבקשים כי רחובם נחסם ובבית המשיבה ייערכו ששה ימי צילומים לתכנית טלוויזיה, תוך הכבדה על חייהם.

3.המבקשים, חשוב לציין, לא עתרו להפסקת צילומי התכנית הקונקרטית. עם זאת, נוכח אותם צילומים ראו הם לעתור בתובענתם ובבקשה לסעד זמני לכך שהמשיבה תמנע מאירועים מסחריים כלשהם, או כל אירוע שבו נגרמים למבקשים מטרדי רעש, ריח, תאורה, זיהום אוויר, חסימת אור שמש, וחסימת חניות. הבקשה לסעד זמני מכוונת להימנעות המשיבה מאירועים כאמור עד להכרעה בהליך העיקרי כמובן.

4.הבקשה לסעד זמני נותבה לטיפולי ביום 29.3.15. באותו יום ניתנה החלטתי, הדוחה את הבקשה לסעד זמני, בלא צורך בתגובה, ובהתאם אף בלא צו להוצאות. בתמצית, ביארתי בהחלטתי כי הבקשה אינה מתיימרת להביא להתמודדות עם קושי קונקרטי: אותם אירועים תכופים, שהמבקשים עמדו עליהן בהרחבה, פסקו לפני כחצי שנה, ולא חודשו עוד. האירוע החדש (ולכאורה – הנקודתי) שונה על פני הדברים מאד מן האירועים המטרידים שפסקו, ואותו המבקשים אף לא עתרו להפסיק. בנסיבות אלה, לא מצאתי בבקשה דחיפות אשר תצדיק את העמדת המחלוקת לדיון באופן דחוף. עם זאת, מתוך הבנה למצוקת המבקשים, ביארתי באופן המותיר את דלת בית המשפט פתוחה למקרה שהמשיבה תחזור לקיים אירועים בביתה, כי לא רק שאין בהחלטתי כדי לחוות דעה לגוף טענות המבקשים, אלא ששמורה להם זכותם לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לסעדים זמניים.

5.המבקשים חולקים על החלטתי, לא רק לגופה (ומובן שהמקום לבירור השגות כאלה אינו בבקשה לעיון חוזר), אלא אף מבחינה דיונית, שכן לסברתם כי לא ניתן היה כלל לדחות את הבקשה בלא קיום דיון במעמד הצדדים. מכאן בקשתם לעיון חוזר בהחלטתי, שהובאה בתחילה בפני כב' הרשמים ורק לאחר מכן הועברה לעיוני.

6.בבקשתם המפורטת נסמכים המבקשים, בתמצית, על הוראת תקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), שהם מצטטים אך את ראשיתה, כך: "בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואולם רשאי בית המשפט ליתן צו במעמד צד אחד, אם שוכנע וכו'" (סעיף 5 לבקשה). מלשון התקנה, גורסים המבקשים, עולה באופן ברור כי בקשה לסעד זמני חייבת לידון במעמד הצדדים, דהיינו בית המשפט אינו מוסמך לדחותה על אתר, ללא קיום דיון במעמד הצדדים. עיגון נוסף מוצאים המבקשים בלשון תקנה 373 לתקנות, שעניינה במועד שבו ייתן בית המשפט את החלטתו בבקשה לסעד זמני: "עם תום הדיון בבקשה, ולכל המאוחר 15 ימים לאחר תום הדיון"; והא לנו ראיה נוספת לצורך בקיום דיון בעל-פה, גורסים המבקשים.

לתמיכה בבקשתם נסמכים המבקשים על פסק דינו של בית המשפט העליון ב-רע"א 8286/12 עזבון המנוח מג'אדלה יוסף נ' עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה (15.1.2013); להלן: עניין מג'אדלה) (זאת לצד שני פסקי דין של ערכאות דיוניות), המאזכר את הוראת תקנה 366(א) ומלמד לשיטתם על חובת קיום דיון במעמד הצדדים. המבקשים ערים להחלטתו של בית המשפט העליון בעניין אחר, הוא עניין פלקסר (רע"א 8010/08 פלקסר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (26.3.2009)), שלפיו עיקר תכליתה של תקנה 366 היא בהגנה על המשיב, לא מתן אפשרות למבקש להוסיף על טענותיו בכתב. כן ערים הם להחלטתי שלי (ת"א 7288-01-13 שורץ נ' בית אבות נוה באבוב (8.3.2013); להלן: עניין שורץ), שנסמכה על עניין פלקסר (כמו גם על עניין מג'אדלה), ובה נדחתה בקשה דומה של מגיש בקשה לסעד זמני שבקשתו נדחתה על אתר, לעיון חוזר בהחלטה בנימוק שחובה לקיים דיון במעמד הצדדים. ברם המבקשים מנסים לאבחן את עניין פלקסר, וממילא את החלטתי בעניין שורץ, ולגרוס כי אינו חל בענייננו.

לגוף הדברים גורסים המבקשים כי חשיבות רבה קיימת בדיון במעמד הצדדים, נוכח חששם שמא המשיבה תחדש את פעילותה. הדיון בסעד הזמני חיוני לשיטתם, כיוון שהוא שייקבע את מצב הדברים בין הצדדים במשך חיי התובענה, שהם מעריכים בפרק זמן של שנים.