ת"א 5728-07-11 בשן נ' ארצי ואח'

נתוני רקע

1.מלכתחילה, ועובר להחלטתי מיום 10.8.11, הונח בפניי כתב תביעה לאכיפת הסכם ולפיצויים. עלה הימנו כי התובע שכר מהנתבעת 1 (להלן, גם "דבורה") בית מגורים במושב יונתן שברמת הגולן. לטענתו טרם חתימת חוזה השכירות נוהל בין הצדדים משא ומתן למכירת הבית הנ"ל, שכן דבורה ביקשה למכרו. אין עוררין כי בכל המועדים הרלוונטיים היה גיסה של דבורה, הוא הנתבע 2 (להלן, גם "יוחאי"), מי שפעל מטעמה במגעים לעניינו של הבית הנ"ל. לנוכח העובדה שהתובע עבר למושב יונתן עם ילדיו ואשתו, שלימים התגרש ממנה, והוא ביקש להכיר את המושב, התובע לא הסכים לחתום על הסכם מכר מיידי. משום כך, כך לב גרסתו, בגדרו של הסכם השכירות שנחתם הותנתה אופציה ונקבע מחירו של הבית הנ"ל, ככל שהתובע יבקש בהמשך לרכוש אותו. לימים ביקש התובע לממש את האופציה הנטענת. או-אז דבורה ויוחאי התכחשו להסכמה זו, ושלא בתום לב. בגדר כתב התביעה המקורי התבקש בית המשפט לאכוף על דבורה לחתום על חוזה מכר בתמורה לתשלום סכום נוסף של 332,500 ₪, המצטרפים לדמי אופציה נטענים בסך 17,500 ₪ ששולמו, ולחייב את הנתבעים בפיצויים בסכום של 100,000 ₪.

2.עם הגשת התביעה המקורית הוגשה עתירה לצו מניעה זמני. אותה עת התחייב פינוי הבית הנ"ל ביום 10.7.11 והתבקש צו מניעה זמני האוסר, בין היתר, על פינוי התובע תוך שהוא ימשיך לשלם את דמי השכירות המוסכמים בסך 1,500 ₪ לחודש, והמונע מדבורה לחלט ערבויות עד למתן פסק דין בתובענה. לאחר שהתובע הפקיד, בין השאר, ערובה על סך 30,000 ₪ הוריתי לעכב את ביצוע הפינוי. לעניינה של עתירה זו, ולאור מגעים שלא הבשילו לכדי הסכם, הוריתי, בהסכמה, על הגשת טיעונים שהוגשו בשני מחזורים.

3.בהחלטתי מיום 10.8.11 דחיתי את העתירה למתן סעד זמני. הראיתי כי במהלך השנים התקיים מו"מ ממושך בין בעלי הדין. לעניינו הונחה בפניי חליפת מכתבים ממושכת. לאורה טוען ב"כ התובע כי היא מעידה על כך שנכרת הסכם בכתב, כמשמעותו בסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וככל שחסרים בו נתונים הם ניתנים להשלמה, מכוח הפסיקה.

שיטתם של הנתבעים שונה בתכלית. לגרסתם המו"מ מעולם לא הבשיל לכדי הסכם בכתב. כך הם מפרשים את חליפת המכתבים ואת הנסיבות האופפות אותה. אכן, ברבות השנים, ולנוכח העובדה שמערכת היחסים גרמה לכך שאין עוד ברצונם למכור לתובע את הבית, לאחרונה הם הודיעו כי הם לא ינהלו עוד מו"מ עמו ולא ימכרו לו את הבית בשום תנאי.

4.בהחלטתי הנ"ל ציינתי ש"המחלוקת בין בעלי הדין היא אמיתית ונוקבת, בוודאי לעניין המו"מ לקראת כריתת הסכם, ואולי אף, בעוצמה פחותה, אף לעניין השאלה האם נכרת הסכם, אם לאו" (סעיף 5). המשכתי והראיתי, לאור נתונים חיצוניים למסכת הראיות שבפניי, שיחזרו ויעמדו במאזן שיקוליי אף בהמשך הדרך ולחובת התובע, כי הם סותמים את הגולל על כך שיוענק לו סעד זמני כמבוקש. על כך בהמשך.

לנוכח ניתוחי בהחלטתי זו הוריתי לתובע לפנות את הנכס ביום 10.7.11. הבהרתי שהוא בוודאי רשאי לטעון לפיצויים ככל שיתברר שהתנהל עמו משא ומתן שלא בתום לב וכן, ככל שאכריע בכך שאני רשאי לדון בשאלה האם נקשר הסכם מכר מקרקעין, ואגיע למסקנה חיובית כשיטתו של התובע, בוודאי יהא התובע זכאי לפיצויים גבוהים פי כמה שיתחייבו כתוצאה מכך.

5.בעקבות זאת הגיש התובע כתב תביעה מתוקן לסעד כספי. בגדרו של זה, ולאחר שהתובע נאלץ כאמור לפנות את הבית הנ"ל, אין הוא תובע עוד את הביצוע בעין של הסכם המכר הנטען שנעשה עמו אלא דורש לפצותו בגין נזקיו. בגדרו של כתב התביעה הוא טוען לנזקים שונים ורבים, הגם שהתביעה הועמדה, לצרכי אגרה, על סך 100,000 ₪ בלבד. הנתבעים התגוננו בפני תביעה מתוקנת זו.

6.לאחר מספר הליכים הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של דבורה ויוחאי. או-אז הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים, הערוכים בטוב טעם, ואף הם בשני מחזורים.

להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.