ת"א 57269-09-14 אבו טאעה נ' זעיתר ואח'

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שהופנתה נגד המשיב 1, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל. המבקש הוא תושב ואדי ג'וז המתגורר בבית בשכונה מזה כ-26 שנים. בשבועות האחרונים רכש המשיב 1 (להלן: המשיב) את הבית המצוי בצמידות לביתו של המבקש. בין שני הבתים מפרידה גדר משותפת.

2.המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת לחדר שנבנה בצמידות לגדר המשותפת בתחומי החלקה של המשיב. אין חולק כי החדר נבנה בחריגה מקווי הבניין, המחייבים מרחק של שלושה מטרים מקו האפס, עליו מצויה הגדר המשותפת. לטענת המבקש, במקור היה במקום מחסן קטן, ובשנות ה-90 ביקש שכנו באותם ימים להרחיב את המחסן ולהופכו לחדר המגורים המצוי שם כיום. המבקש טוען כי בזמנו התנגד לכך, כיוון שהמחסן היה קרוב מאוד לשטחו של המבקש ופגע בפרטיותו. אולם, הואיל ושכניו אז היו בני משפחתו, הסכים להרחבת המחסן, בכפוף לכך שעם עזיבתם את הבית ייהרס המבנה. לימים, החדר הורחב ושימש למגורים.

3.כאמור, בתקופה האחרונה רכש המשיב את הבית. מהבקשה עולה כי לפני מספר ימים החל המשיב, באמצעות קבלן מטעמו, לבצע עבודות חפירה, הריסה ובנייה ללא היתר על החדר ולאורך הגדר המשותפת. לטענת המבקש, הקבלן מטעם המשיב חפר את כל האיזור הצמוד לגדר והנמיך את מפלס הקרקע בצורה משמעותית. עוד נטען כי מהעבודות בשטח נראה כי בכוונת המשיב להרחיב את הבנייה במקום באופן אשר יפגע בפרטיותו של המבקש. כמו כן טען המבקש כי העבודות במקום עשויות לסכן את בטיחות המבקש ובני משפחתו, הואיל וכתוצאה מהעבודות החלו להיווצר סדקים בגדר המשותפת.

4.בהסתמך על האמור בבקשה ניתן ביום 24.9.2014 צו ארעי המופנה אל המשיב ומורה לו להימנע מביצוע עבודות בנייה, חפירה או מילוי עפר, וכן להימנע מביצוע פעולה או עבודה כלשהי בתוך קו בניין של שלושה מטרים מקו הגבול שבין שתי חלקות המגורים (כב' השופט ד' גדעוני). ביום 2.10.2014 קיימתי דיון במעמד בעלי הדין. בתגובת המשיב בכתב ובעל פה נטען כי החדר מושא הבקשה בנוי במקום למעלה מ-50 שנים וכי העבודות אותן מבצע המשיב כיום כוללות שיפוצים פנימיים טרם כניסה ואכלוס של הדירה. עוד נטען כי השביל המוביל אל אותו חדר הונמך על ידי הדיירים הקודמים לפני למעלה משנה. לטענת המשיב, הבקשה הוגשה ממניעים זרים, הואיל והמבקש ניסה לרכוש בעצמו את הבית, ומשלא עלה בידו לעשות כן, מבקש הוא כיום להביא להריסתו של אותו חדר. כן נטען כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו הואיל והחדר קיים שנים רבות, ולמעשה מדובר כיום במעשה עשוי. יצוין כי המשיב צירף לתגובתו היתר בנייה שניתן ביום 24.2.2013. היתר הבנייה אינו מתייחס לחדר מושא בקשה זו ולעבודות שבוצעו בו עובר למתן הצו הארעי, אלא מתאפשרת במסגרתו תוספת בנייה של שתי יחידות דיור מעל לבית הקיים על החלקה. יחד עם זאת, המשיב טען כי במסגרת היתר הבנייה סומן החדר כחלק מקומת הקרקע. יצוין עוד כי התעוררה מחלוקת באשר לשאלה אם בהיתר הבנייה האמור מסומן החדר להריסה אם לאו. מחלוקת זו חורגת מתחומי ההחלטה שלפניי, ויש להניח כי היא תתברר בהליך העיקרי.

5.בדיון לפניי טען בא-כוח המשיב כי להבנתו כל הפעולות המתבצעות על ידי המשיב הן פעולות רגילות אשר אינן טעונות היתר בנייה. בא-כוח המשיב הצהיר לפרוטוקול כי "העבודות כוללות טיח, החלפת ריצוף. אין שום הריסה של קיר חיצוני" (עמ' 1 שורות 25-24 לפרוטוקול). בניגוד לטענה זו הציג בא-כוח המבקש תמונות המעידות על כך שקיר החזית החיצונית של החדר נהרס. בתשובה לשאלת בית המשפט העיד המשיב בעצמו כי החזית נהרסה על מנת לאפשר לכלי עבודה להיכנס לתוך החדר. עוד אישר המשיב בעדותו כי במסגרת השיפוץ נהרס קיר פנימי שהיה בתוך החדר, וכי בוצעה חפירה פנימית לצורך החלפת הריצוף.

6.עיון בטענות בעלי הדין בכתב ובעל פה מעלה כי אין למעשה מחלוקת על כך שהפעולות השונות שבוצעו בימים האחרונים נעשו ללא היתר בנייה. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם נדרש המשיב להיתר בנייה לשם ביצוע פעולות אלה. מחלוקת נוספת נוגעת לתוצאת הפעולות שנעשו על ידי המשיב, ואם יש בהן סיכון כלשהו לבטיחות הגדר המשותפת. המבקש צירף להליך את עיריית ירושלים ולדיון לפניי התייצבה באת-כוח העירייה. בדיון טענה באת-כוח העירייה כי אין בידיה מידע על היתר בנייה או על הצורך בהיתר כאמור, וכי מפקח מטעם העירייה אמור להגיע לסיור במקום. בירור עם המפקח העלה כי הואיל ונדרש ליווי משטרתי לביצוע הסיור, אין מועד ברור לקיומו, הגם שיש כוונה לקיימו בשבועות הקרובים.

7.כידוע, בבוא בית המשפט לשקול האם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני יש לשקול שני שיקולים מרכזיים. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס של ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. שנית, על בית המשפט לבחון את "מאזן הנוחות" בין בעלי הדין, ובמסגרתו את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. במקרה שלפניי, ומבלי לקבוע מסמרות מראש, נראה כי עמד המבקש בנטל להוכיח קיומה של שאלה הראויה לבירור, וזאת בהתחשב במידה הנדרשת בשלב זה של ההליכים.

כאמור, אין מחלוקת כי במקום מתבצעות פעולות הריסה ובנייה משמעותיות בחריגה מקווי הבניין. עיון בתמונות שהציג המבקש מעלה כי השיפוץ אינו מוגבל לשיפוץ "רגיל", כלשונו של בא-כוח המשיב, אלא הוא כלל גם הריסה של קיר חיצוני ושל קיר פנימי אחד לפחות. בנסיבות אלה מתעורר חשש שמא פעולות השיפוץ פגעו או יפגעו בגדר המשותפת, עליה, כאמור, בנוי החדר. נוסף על כך, מתעוררת השאלה האם פעולות השיפוץ האמורות מחייבות היתר בנייה כדין. לאלה יש להוסיף גם את המחלוקת שבין בעלי הדין ביחס לשאלה אם נתן המבקש בשעתו הסכמה לבניית החדר, ואם ההסכמה שניתנה בעבר מחייבת את המבקש ביחסיו עם המשיב כיום. בבירור מחלוקות אלה יש להניח שבית המשפט יידרש לשאלת המועד שבו נבנה החדר, וזאת על רקע טענת בא-כוח המשיב לפיה החדר נבנה לפני שנת 1967, ומטעם זה העירייה לא תדרוש את הריסתו.

8.השאלה המרכזית בהליך שלפניי נוגעת, לפיכך, למאזן הנוחות בין בעלי הדין. מן הצד האחד ניצב הנזק שעשוי להיגרם למשיב אם יינתן צו מניעה. בדיון העיד המשיב כי בכוונתו להכשיר את החדר למגורי משפחתו. אין ספק כי מתן צו שימנע את המשך השיפוץ יפגע ביכולתו לממש את פוטנציאל המגורים במקום. יחד עם זאת, לא נטען לפניי כי הפסקת השיפוץ תוביל לכך שלא ניתן יהיה לעשות שימוש בחלקים האחרים של הדירה שנרכשה, אשר נראה כי היא מנותקת מן החדר שנבנה בחוץ. מן הצד השני ניצב הנזק האפשרי למבקש אם לא יינתן הצו. החשש המרכזי בהקשר זה הוא מפני פגיעה ביסודות הגדר המפרידה בין ביתו של המבקש לביתו של המשיב כתוצאה מן העבודות, הכוללות, כאמור, גם חפירה והריסה של קירות במבנה הקיים. לזאת יש להוסיף את הפגיעה האפשרית בפרטיותו של המבקש בעקבות הבנייה ואכלוס החדר החורג מקו הבניין ומצוי בסמיכות לחלקת המבקש. בנסיבות אלה, דומה כי לפחות כל עוד לא יוסר החשש מפני פגיעה בטיחותית אין מקום לאפשר את המשך השיפוץ, שכן הנזק הפוטנציאלי למבקש עולה על הנזק שייגרם למשיב. מטבע הדברים, היה ויסתבר כי אין חשש מפני פגיעה כאמור, ניתן יהיה לבחון אם אפשר להתיר שיפוץ כלשהו, בהתחשב בצורך בהיתרי בנייה ובאישורים מתאימים.