ת"א 57238-07-14 ב' נ' באוקטו ואח'

התובעת, ילידת 1994, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 10.11.13, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי אין מגבלה תנועתית בצוואר ואין נכות בגין התלונות בעניין כאבי צוואר. יחד עם זאת, ישנה צלקת שאינה תפקודית, המקנה 10% נכות. המומחה קבע עוד כי די היה בחודש אחד של אי כושר.

דר' ברג מונל, מומחה בתחום הנוירולוגי, בדק אף הוא את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה מהתאונה. התובעת התלוננה על כאבי ראש, סחרחורות וזרמים ביד שמאל. המומחה מצא כי עצבי הגולגולת תקינים, הכח הגס תקין, היפואסטזיה קלה באזור חוליות C6-C7 משמאל, כשמדובר רק בנזק סנסורי קל, המקנה 5% נכות צמיתה ע"פ פריט 31 (1) (א) (1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות כוללת של 14.5% ; עם זאת צלקת אסטתית בד"כ איננה בעלת השלכה תפקודית, וגם הנזק הנוירולוגי איננו ניכר ; התובעת טענה כי צלקת במצח היא גם בעלת השלכה תפקודית ; התובעת טענה כי כיוון שהתאונה ארעה בפתח החיים התעסוקתיים של התובעת, מייד לאחר שירות לאומי, יש לחשב את הפיצוי ע"פ השכר הממוצע במשק ; הנתבעת הכחישה את עצם התאונה וטענה כי התובעת לא צרפה כל ראיה לגבי עצם קרות התאונה ; הנתבעת טענה כי מדובר בתובעת נעדרת אפילו תעודת בגרות, שעבדה טרם התאונה בשכר מינימום כפקידה, ולכן אין מקום לחישוב לפי השכר הממוצע במשק.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 25,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 10,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעתיד לרבות סוציאליות – 65,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 4,000 ₪.