מזרחי נ' מדינת ישראל

זו היא עתירת המבקש לסעד זמני שתכליתו עיכוב ביצוע צו לסילוק יד ולפינוי ממקרקעין בגוש 30415 חלקה 254 בשכונת קריית יובל בירושלים (להלן: המקרקעין). הצו הוצא על-ידי המשיבה מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: חוק מקרקעי הציבור או החוק). לאחר שעיינתי במלוא החומר שהונח לפניי ושמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן מותנה. להלן טעמיי לכך.

הרקע שקדם להגשת ההליך שבכותרת

1.המקרקעין הנדונים הנם שטח ציבורי פתוח שבו עצים וצמחייה כעולה מצילומי אוויר שצורפו כנספח ג' לתגובת המשיבה. בהתאם לנסח רישום מפנקס הזכויות, הבעלים הרשומים של מלוא החלקה היא קק"ל (נספח א' לתגובת המשיבה).

לפי התיעוד שצירפה המשיבה לתגובתה, ביום 7.3.2016 ביקר במקרקעין פקח מטעם המשיבה. הפקח זיהה פלישה למקרקעין הנדונים, ונתן למבקש התראה שהאחרון סירב לחתום עליה. לפי האמור בדו"ח הפיקוח מאותו היום, הפקח זיהה כי בשטח הוצב מבנה מגורים (קרוואן), ציוד הכולל מלוּנוֹת של כלבי שמירה, ספות ושולחן, וכן גידור של חלק מהשטח (נספח ב' לתגובת המשיבה). ביום 14.7.2016 הודבקה על דלת הקרוואן התראה נוספת, בה נדרש המבקש לסלק ידו מהמקרקעין, שזוהו באמצעות מספרי גוש וחלקה. בנוסח ההתראה הכתובה צוין כי המבקש רשאי להעביר טענותיו בכתב לעיון הממונה ולצרף מסמכים המוכיחים טענותיו, וזאת לא יאוחר מ- 7 ימים ממועד מתן ההתראה (נספחים ד'-ה' לתגובת המשיבה). לאחר שהמקרקעין לא פונו, הוציא הממונה ביום 27.7.2016 צו פינוי קרקע מכוח חוק מקרקעי ציבור. מסירת הצו בוצעה ביום 3.8.2016. בדו"ח פיקוח מאותו היום נכתב כי הצו הודבק על הקיר החיצוני של הקרוואן במקום גלוי ובולט לעין, לאחר שהמבקש נכח בשטח אולם סירב לחתום על הצו. לדו"ח צורפו צילומים לתמיכה באמור בו (נספחים ו'-ח' לתגובת המשיבה). ביום 1.9.2016 נערך ביקור נוסף במקום, ונמצא כי השטח לא פונה. לפי דו"ח פיקוח מאותו היום, המבקש נכח במקום וטען כי אין לו לאן ללכת ולכן אין בכוונתו לפנות את השטח (נספח ט' לתגובת המשיבה). בחלוף 30 ימים ממועד מסירת צו פינוי הקרקע, פנתה המשיבה למשטרת ישראל בבקשה לקבלת סיוע לביצוע הפינוי, ובעקבות כך המבקש נחקר במשטרה ביום 6.10.2016 בחשד לעבירה של הסגת גבול (נספח י' לתגובת המשיבה).

2.כשלושה ימים לאחר מכן, ביום 9.10.2016, פנה המבקש לבית-משפט השלום בירושלים כשהוא מייצג את עצמו, בבקשה לעיכוב הליכי הפינוי ולצו מניעה זמני. הבקשה הופנתה כנגד משטרת ישראל. ביום 13.10.2016 קיים כב' השופט בורשטיין דיון בבקשה במעמד הצדדים, ובסיומו הורה על דחיית הבקשה מטעמים עליהם עמד בהחלטתו (נספח י"א לתגובת המשיבה).

3.המבקש הגיש הליך ערעורי לבית-המשפט המחוזי בירושלים באמצעות הסיוע המשפטי (ע"א 32997-10-16), וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי עד ההכרעה בערעור. בהחלטתה מיום 6.11.2016, קבעה כב' השופטת בן-אור כדלקמן: "מאחר שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ובשים לב לכך שערעורים מן הסוג הנדון מתבררים תוך פרק זמן קצר יחסית, אני נעתרת לבקשה לעיכוב ביצוע הצו לסילוק ידו של המבקש מן המקרקעין שבמחלוקת עד להכרעה בערעור, וזאת על-מנת שלא לסכל את הערעור עצמו. ככל שהליכי הערעור יתמשכו מעבר לסביר, ובפרט ככל שהמבקש בהתנהלותו יגרום לכך, יהיה בכך משום עילה לפנייה מחודשת מטעם המשיבה לעיון חוזר בהחלטה זו".

לאחר שהמבקש הפקיד ערבון בהליך הערעורי בסך 5,000 ₪ בהתאם להחלטת כב' רשם בית-המשפט המחוזי השופט רון, הגיע תיק הערעור לטיפולו של כב' השופט דראל. ביום 23.3.2017 הורה כב' השופט דראל על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות, והוסיף וקבע כדלקמן: "הצו שניתן לפי החלטת כב' השופטת נ' בן אור מיום 6.11.16 יעמוד בעינו עד ליום 31.5.17. פרק זמן זה נקבע לאור השיקולים שהביאו מלכתחילה למתן הצו וכדי לאפשר למערער (המבקש-ד.כ.ל) לנקוט בהליך המתאים ולבקש במסגרתו סעד זמני (בהינתן כי הייצוג נעשה בידי אגף הסיוע המשפטי ונדרשת שהות מסוימת גם לצורך הסדרת הייצוג וקבלת אישור לטיפול). מובן כי אין בכך כדי להביע כל עמדה באשר לאותו הליך שיוגש או להיענות לבקשת סעד זמני בגדרו" (ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל).

4.בעקבות מתן פסק-דינו הנ"ל של כב' השופט דראל, הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו מהסיוע המשפטי את ההליך שבכותרת ביום 28.5.2017. התובענה שהגיש המבקש נושאת את הכותרת: "תביעה למתן פסק-דין הצהרתי", ובמסגרתה עותר המבקש כי בית-המשפט יצהיר כי המקרקעין הנדונים "שייכים" למבקש, וכי המשיבה אינה רשאית לפנותו מן הקרקע, ולחלופין- עליה לשלם למבקש פיצוי כספי בגין פינויו מהמקרקעין ששיעורו על דרך האומדנה הוא 1.4 מיליון ₪. לצד התובענה האמורה, הגיש המבקש בקשה שכותרתה: "בקשה להארכת תקופת עיכוב ביצוע צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעין" – היא הבקשה המונחת להכרעתי.

תמצית טענות הצדדים בכתב

5.המבקש עותר להמשך עיכוב הביצוע של צו סילוק היד שהוציאה כנגדו המשיבה, וזאת עד להכרעה בתובענה שהגיש לגבי זכויותיו במקרקעין. בבקשה ובתצהיר שצורף לה (פסקה 3), טען המבקש כי הוא חי ביחד עם בת-זוגתו ועם שני ילדיה מנישואיה הקודמים, וזאת בקרוואן ששטחו 12 מ"ר המצוי במקרקעין הנדונים (אציין כבר כעת כי בבקשה ובתצהיר שצורף לה לא נאמר דבר על כך שלאחר עיכוב הביצוע בהליך הערעורי, הכניס המבקש למקרקעין קרוואן נוסף בן 40 מ"ר, ועל כך אעמוד בהמשך הדברים).