ת"א 57185-07-14 דאר אל חאג' נ' הראל

לפניי בקשת הנתבעת לעיכוב ההליך עד להכרעה בתביעה יצוגית, הנדונה בת"צ 17818-04-14 (מחוזי מרכז) מירב שמאי נ' הראל, ובה תידון אותה שאלה: האם יש לתת תוקף לחריג בפוליסת הביטוח, בגינו דחתה הנתבעת את התביעת התובעת, ולפיו קיימת החרגה של "גידול שפיר של המוח". התובעת טוענת כי החרגה זו מרוקנת מתוכן את הביטוח, ומהווה חריג לא סביר, שאינו עונה על פרשנות סבירה של הפוליסה וציפיית הצדדים, ומהווה חוסר תום לב של המבקשת.

המבקשת אינה חולקת על כך שבשני ההליכים תידון אותה שאלה, אך טוענת כי זכותה כי עניינה יתברר תוך זמן סביר, לאור מידת הפגיעה בה, הגוברת על הנימוק לעיכוב הליכים בנסיבות של "עניין תלוי ועומד".

המבקשת חלתה בחודש אוקטובר 2013, פנתה לנתבעת ונדחתה על ידה בחודש דצמבר 2013, והגישה את התביעה בחודש יולי 2014. התביעה היצוגית קבועה בשלב זה ליום 21/6/15, והמבקשת טוענת כי בירור התובענה היצוגית צפוי לארוך זמן רב. עוד טוענת המבקשת כי היא אינה צד להליך התביעה היצוגית, ולא תוכל להגן על עניינה.

לאחר שלמדתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי זה המקום להפעיל את הכלל של "עניין תלוי ועומד", ולעכב הליך זה, שהוגש לאחר הגשת התביעה היצוגית ובערכאה נמוכה יותר.

נקודת המוצא, עליה לא חלקה התובעת, הינה זהות ההכרעה הנדרשת בשני ההליכים. אוסיף כי אין הצדקה להתחיל לברר את התביעה דנן, והאינטרס האישי עליו הצביעה התובעת אינו אינטרס אמיתי. ראשית, כבר בכתב התביעה מאשרת התובעת כי על פי מילות הפוליסה אינה זכאית לפיצוי, וזו היתה הסיבה לדחיה. שנית, אם תחוייב הנתבעת להגיש כתב הגנה, ידוע כבר מה תהיינה טענותיה, ויהיה על בית המשפט להכריע בהן. בשלב זה לא ניתן לדעת מה תהיה תוצאת פסק הדין, אך ברי כי אם ייפסק לטובת התובעת, תערער הנתבעת על התוצאה, ושוב יימשך ההליך.

מן הצד האחר, ולאור הזהות המלאה בשאלה הדורשת הכרעה בשני ההליכים, הרי שהפסיקה בתיק התביעה היצוגית תזכה את התובעת או תחייב אותה ללא טרחה מצידה, וללא מניעה שתהיה מעורבת בהליך.

אין המצב דומה לרע"א 2314/02 גידולי שדה נ' הכשרת הישוב, פ"ד נו(5) 305, שם נדחתה בקשת המבטחת לעיכוב הליכים במצב בו המערערת ערכה ביטוח רכוש ממנו הוחרגו פעולות איבה. מס רכוש קבע כי אירועי אוקטובר 2000 אינם מהווים פעולות איבה, והמבטחת ביקשה עיכוב הליכים עד להכרעה בערר על החלטת מס רכוש. נקבע כי המערערת אינה צריכה להינזק, וכי על המבטחת לשאת במימון הביניים של הנזק, גם אם הערר יתקבל ויקבע כי היתה זו פעולת איבה.

בענייננו המצב הינו הפוך. בשלב זה אין המשיבה זכאית לפיצוי, ועותרת לקביעה, משפטית ביסודה, בניגוד למילות הפוליסה. עניין דומה נדון בבש"א (מחוזי תל אביב יפו) 4842/09 מנורה נ' המפקח על הביטוח, 29.7.2009, מופיע בנבו, שם היתה מחלוקת בדבר הנוסחה לחישוב תגמולי ביטוח, ונקבע כי יש לעכב את ההחלטה בתביעה נגד המפקח על הביטוח עד להחלטה בבר"ע על החלטת בית המשפט בתביעה יצוגית. אחד הנימוקים היה כי גם אם תינתן החלטת בית המשפט המחוזי, סביר שהיא תהיה נושא לערעור לבית המשפט העליון. נקבע:

"בנסיבות אלה אין ספק כי הכרעת בית המשפט העליון היא ההכרעה הרלוונטית.

אין כל טעם לנהל את ההליך כאן לפני שתוכרע הבר"ע, כך שתהיה בפני בית משפט זה קביעה חד משמעית של בית המשפט העליון באשר לדרך שבה יש לפרש את הפוליסה.