ת"א 57095-05-12 כיוף ואח' נ' מוראד ואח'

1.התביעה לא הייתה באה לעולם, אלמלא מכר בעל מקרקעין בחלקת מקרקעין גדולה חלקים ממנה, אשר עלו בשטחם הכולל על זה שהיה בבעלותו. פסק הדין יעסוק בשאלה אם זכויותיהם של מי מהקונים, שהם צדדים כאן, תיסוגנה מפני זכויות התובעים, שאף הם רכשו מאותו מוכר חלקים משטח החלקה. בין היתר ייסוב הדיון על הוראות הדין בסוגיות של "עסקאות נוגדות" על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1979 (להלן "חוק המקרקעין") ועל השאלה אם חל "שיהוי" הפועל לטובת הנתבעים או אם מי מהצדדים לקה בחוסר תום לב.

רקע עובדתי

2.המקרקעין נשוא המחלוקת רשומים כחלקה 41 בגוש 17166 (להלן "המקרקעין" או "החלקה"). הבעלים של חלק מהחלקה היה אביו המנוח של הנתבע 1 (להלן "יוסף"). האב המנוח הוריש אותה לאשתו ולילדיו – יוסף ושתי אחיותיו –סאוסן וכרימה. חלקיהם של יוסף, סאוסן וכרימה נרשמו על שמם על פי צו ירושה ביום 7/3/1991. כל אחד מהאחים קיבל 3/16 חלקים מהחלקה, שהם 3,609 מ"ר לכל אחד, וסה"כ 10,827 מ"ר. האם, ככל הנראה, מכרה את חלקה במקרקעין בלא קשר לפרשה שנדונה כאן.

שטחה הכולל של החלקה הוא 19,247 מ"ר. הבעלות בה היא במושע, ושותפים בה בעלים נוספים על הצדדים הנזכרים כאן.

3.בשנת 1986, טרם נרשמו המקרקעין על שם יוסף, ויתרו סאוסן וכרימה על חלקן, לטובת אחיהן יוסף, כך שהוא היה זכאי להירשם כבעלים של 9/16 חלקים מהחלקה, שהם, כאמור, 10,826 מ"ר. מסיבה לא ידועה, נרשם הויתור בלשכת רישום המקרקעין, לטובת יוסף רק בשנת 2001.

4. ביום 20/11/1987 מכר יוסף לחסן סראילדין (להלן "חסן"), שהוא אביהם של הנתבעים 4-5, 1,500 מ"ר מחלקו במקרקעין. העסקה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 1/7/2001. יוסף הכחיש עסקה זו וטען לבטלותה. חסן המנוח העביר את חלקו לבתו שהיא הנתבעת 4 (להלן "סולפה") ולבנו, שהוא הנתבע 5 (להלן "עמיד").

5.כשנה לאחר מכן, ביום 31/8/1988, מכר יוסף לפהד שרוף ולמייסון שרוף 5,000 מ"ר מחלקו בחלקה. מכר זה קיבל תוקף בצו בית משפט ביום 11/5/1995, ונרשם בלשכת רישום המקרקעין.

6.באותה שנה, ביום 25/12/1988, קנה התובע 1 (להלן "ג'מיל") מיוסף 4,000 מ"ר מהמקרקעין הנדונים, עוד בטרם נרשמו על שמו של יוסף. הערת אזהרה בגין רכישה זו, נרשמה רק ביום 11/3/1991. ג'מיל תבע בבית משפט זה, בה"פ 199/07 (כב' השופט יצחק כהן), את בעלותו במקרקעין. תביעתו התקבלה, וזכותו להרשם כבעלים של 3,326 מ"ר – יתרת הקרקע שנותרה בבעלות יוסף באותה עת – הוכרזה על ידי בית המשפט. תביעתו של ג'מיל כאן היא לפסוק לו את ההפרש – 674 מ"ר, שהוא דורש כי יירשמו על שמו. יודגש כי הנתבעים כאן, לא היו צדדים בה"פ 199/07. ראיק (שהוא התובע 2 ואף אחיהם של פהד ומייסון שרוף להלן "ראיק") היה נתבע, ובית המשפט הורה על מחיקת הערת האזהרה שהייתה לזכותו ושנרשמה ביום 19/6/95 (כאשר הוא קנה מיוסף, כפי שיפורט להלן, 1,000 מ"ר), כך שיתאפשר לרשום את זכויותיו של ג'מיל, שכללו גם את החלק שקנה ראיק.

7.בכך לא הסתיימו העסקאות שביצע יוסף במקרקעין: בתאריך 5/5/1991, מכר יוסף לראיק 1,000 מ"ר מחלקו בחלקה. הערת אזהרה בגין עסקה זו נרשמה, כאמור, ביום 19/6/1995.

8.ביום 20/6/01 העבירה אחותו של יוסף, כרימה, את הרישום על זכויותיה במקרקעין ליוסף ללא תמורה. בו ביום, הועברה מידי יוסף הבעלות על 1,500 מ"ר, לחסן.

בתאריך 18/12/01 העבירה אחותו האחרת של יוסף, סוסנה, את הרישום של בעלותה במקרקעין, לידי יוסף, גם היא ללא תמורה.

יצויין כי מסיכומיו של רשם המקרקעין עלה כי עקב פסק דין שניתן ביום 8/5/1995, לפיו היה על רשם המקרקעין לרשום 5,000 מ"ר לזכות האחים מייסון, וכיוון שהשטח לא הספיק, נרשמו חלק מהזכויות הללו על שם האחיות כרמה וסוסנה. כך שבעת שנרשמה ההעברה ליוסף במרשם, העבירו כל אחת מהאחיות את יתרת השטח שלא נרשמה על שמו של יוסף, 1,942 מ"ר מכל אחות.