ת"א 57050-12-14 פז ואח' נ' לב-ארי ואח'

התובע שכר מהנתבע נכס בשטח 90 מ"ר במושב ברקת, אשר שימש אותו כמשרד, משנת 2002 עד סוף חודש מאי 2014. התביעה הוגשה ששה חודשים לאחר פינוי המושכר.

בהתאם להסכם השכירות, היה על התובע לשלם את חשבונות החשמל, המים, הארנונה בהתאם ליחס של שטח המושכר לשטח המחושב בחשבונות.

התובע טוען בתביעתו, כי הנתבע גבה ממנו תשלומים ביתר לגבי כל הרכיבים שנוספו לדמי השכירות – ארנונה, חשמל, מים, ביוב, מסי כפר, אגרת שמירה. התובע הגיש תביעתו על סך 138,453 ש"ח, לגבי כל תקופת השכירות.

בהתאם להחלטת בית המשפט, הוגבלה התביעה לשבע השנים האחרונות לפני מועד הגשתה, מחמת ההתיישנות. לענין זה אציין כי הוכח, שלא היתה כל מניעה לתובע לבדוק את החשבונות שהגיש לו הנתבע מדי חודשיים, הן ישירות – ע"י בדיקת מונה החשמל, והן מול הרשויות הרלוונטיות – המועצה המקומית, תאגיד המים וועד הישוב.

בפועל, הגיש התובע ראיות לגבי תשלומים שנדרש לשלם, וששילם בפועל לנתבע, משנת 2009 עד מועד הפינוי, כך שהתביעה יכולה להתייחס רק לשנים 2009-2014.

הוכח כי הנתבע הגיש לתובע מדי חודשיים חשבון, ערוך בכתב ידו, של הסכום הכולל שנדרש לשלם, כאשר החל מחודש 9/09 פרט לבקשת התובע את רכיבי הסכום – דמי שכירות, ארנונה, ביוב, מים, מסי כפר, חשמל. התובע שילם את הסכומים בהתאם לנדרש (הוצגו ספחי השיקים).

להלן אדון בראיות שהוצגו לגבי כל אחד מהרכיבים.

ארנונה – התובע הציג את החשבונות הדו-חודשיים, בכתב ידו של הנתבע, שמסר לו הנתבע, וזאת ביחס לשנים 2009-2014. מהחשבונות עולה כי הנתבע חייב את התובע בסך של 780 ש"ח לחודשיים (בשנים 2009-2011), 796 ש"ח עד 875 ש"ח (בשנים 2012-2013) ו-935 ש"ח עד 945 ש"ח לחודשיים (בשנים 2013-2014). הסכומים לא היו אחידים גם לאורך אותה שנה קלנדרית. בממוצע שילם התובע 420 ש"ח לחודש.

הנתבע טען כי קיבל חשבון ארנונה משותף לבית מגוריו ולמשרד שהושכר לתובע, שהינם מבנים מחוברים, ששטחם המשותף 159 מ"ר, וכי חילק את הסכום ששילם לפי היחס במטראז' בין ביתו (ששטחו 69 מ"ר) לבין המשרד ששטחו 90 מ"ר. הנתבע הציג את חשבון הארנונה של המועצה האזורית על שמו ושם אשתו לכתובת "ברקת 326", לנכס מס' 14245 - בית מגורים בשטח 159 מ"ר, שלפיו נעו תשלומי הארנונה הדו-חודשיים (בניכוי הנחות והפחתות) בין 1,400-1450 ש"ח בממוצע, היינו 720 ש"ח לחודש.