ת"א 56968-06 בן שושן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

בעניין הנתבעת 2

1. בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). התובע יליד 1970 נפגע בשלוש תאונות דרכים בגינן הוגשה התביעה הנדונה. תאונה מיום 26.12.03 (להלן: "התאונה הראשונה"), תאונה מיום 27.06.05 (להלן: "התאונה השניה" או "התאונה") ותאונה נוספת מיום 2.9.05 (להלן: "התאונה השלישית").

2. תביעות התובע בגין התאונות הראשונה והשלישית הסתיימו בפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ופסק דין זה עניינו בתאונה השניה בלבד.

3. לצורך הערכת פגיעותיו של התובע כתוצאה מהתאונות מונה על ידי בית המשפט פרופ' אלי ריכנטל, נוירוכירורג, אשר הגיש חוות דעתו מיום 12.11.07 וכן חוות דעת משלימה מיום 10.2.09, וכן תשובות לשאלות הבהרה מיום 2.2.08. בהתאם לקביעתו של פרופ' ריכנטל נקבעו לתובע הנכויות הבאות, כאשר רובן יוחסו לתאונה השלישית: 10% מכוח תקנה 75(1)(ב) בגין צלקות במצח, הכאב לרבות הפרעות תחושה במצח, 10% מכוח תקנה 37(5)(א) בגין הגבלות בתנועות עמ"ש צווארי, מתוכם יש לייחס 2% לתאונה השנייה והיתר לתאונה השלישית, ו- 10% נכות מכוח תקנה 26(6)(II) בגין ממצא אובייקטיבי בעצב הווסטיבולארי הגורם לסחרחורות.

4. בנוסף מונו מומחים בתחום הפסיכיאטריה ובתחום האף אוזן גרון. הפסיכיאטר פרופ' נוימן הגיש חוות דעת רפואיות מיום 5.2.07 ומיום 22.1.10. פרופ' נוימן קבע כי לתובע נותרה בגין התאונה השלישית נכות נפשית בשיעור 30% וזאת בהתאם לסעיף 34א' (הפרעות בתר חבלתיות תשס"א 2000) תת סעיף ד' של התקנות.

5. בתחום הא.א.ג מונה פרופ' יונה קרוננברג, אשר קבע בחוות דעתו מיום 1.8.09 כי לא נגרמה לתובע נכות בשמיעה בגין התאונות, עוד קבע כי בגין התאונה השלישית נגרמו לתובע 10% נכות בגין צלקות פנים מכערות.

6. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהירים של הגב' ארנה נחשון, מר אסולין חיים ומר ניסים משה, בסופו של יום רק התובע נחקר בתיק והוא ויתר על עדותם של העדים מטעמו.

7. בתצהירו ציין התובע כי במועד התאונה השנייה והשלישית עבד כנהג מונית. בתצהירו ציין כי מיום 9.5.05 עד ליום 2.9.05 עבד כנהג מונית אותה שכר מבעלי מונית. לטענתו שכר מונית על בסיס קבוע 5 פעמים בשבוע.

8. בתצהיר תשובות לשאלון הנתבעות העריך התובע, כי נכון למועד התאונה השניה והשלישית הרוויח בין 4,500-5,000 ₪ לחודש, לאחר תשלום דמי שכירות על המונית ותשלום הוצאות. לטענתו, הערכה זו שגויה שכן על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכר של נהג מונית שכיר עמד בשנת 2009 על כ- 7,600 ₪ וכי לו היה ממשיך כנהג מונית היה משתכר לפחות שכר זה. כמו כן התכוון לרכוש מונית ולעסוק בעבודה של נהג מונית עצמאי, עת נהג מונית עצמאי מרוויח כפול לפחות מנהג שכיר.

9. לטענת התובע בעקבות התאונה השנייה נקבעו לו תקופות אי כושר עבודה לתקופה מצטברת של כחודש ימים במהלך החודשים יולי-ספטמבר 2005, וכי באותה תקופה לא עבד כנהג מונית.