ת"א 5684-08-14 בן שימול נ' מאיר לביא ואח'

לפני תביעה כספית שבבסיסה טענה של שותף בשותפות כי נשא בחובות השותפות המפורטים בכתב התביעה והוא מבקש שיפוי מיתר השותפים.

הנתבעים במסגרת תצהיר עדות הראשית חלקו לראשונה על סמכותו של בית משפט השלום לדון בתובענה ולטענתם הסמכות מסורה לבית משפט המחוי מכוח סעיפים 46 ו- 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה – 1975 (להלן: "הפקודה"). התובע משאיר את הבקשה לשיקול דעתי.

סעיף 46 לפקודה קובע:

"בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה."

סעיף 47 לפקודה קובע עוד:

"מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על היפוכו של דבר – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד."

בע"א 760/76 יעקובזון נ' בוטובסקי, פ"ד לא(3) 671 נפסק :

"כבר לעיל ראינו מהו דין הסמכות, כאשר חשבונות נתבעים אחרי סיום עסקי השותפות. הענין שייך אז, לפי מצוות המחוקק, לבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון ויעילות כאחד סבור אני שגם תביעת חשבונות של שותף, ללא קשר לפירוק, מקומה בבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון, מפני שלענין הסמכות אין נפקא מינה בכך אם שותפות נסתיימה או שמא תימשך; גם כאשר לא נתבע צו-פירוק אלא רק צו-חשבונות עקב סיום עסקי השותפות, בית-המשפט המחוזי דן בענין (סעיף 47 לפקודה). מטעמי יעילות, מפני שבנוהג שבעולם, כאשר מבקש שותף חשבונות הוא תובע גם תשלום החוב המגיע על-פי החשבון שייערך, ותביעה זו יכול שתעלה על גבול סמכותו הכספית של בית-משפט השלום."

בעניין יעקובזון מבארת השופטת בן פורת את ההלכה באומרה: