ת"א 56782-05-15

1.החלטה במסגרת תביעת עורך דין לנזקיו, בשל התנהלות הנתבעות, שלטענתו היתה רשלנית, בהליכים לקראת קביעת סכומים המגיעים לו בעקבות עבודתו אצלהן.

2.אבן הפינה להמשך הדיון, בטענת הנתבעות להעדר סמכות עניינית לבית משפט זה, על רקע יחסי עובד-מעביד ששררו בין התובע לבין הנתבעות (או, לבסוף, בינו לבין הנתבעת 1; לא רלוונטי לצורך החלטה זאת), ובהחלטת בית המשפט מיום 5.7.2015 שהורתה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן ובהיר יותר, שילמדנו האם תובע הוא כספים המגיעים לו מכוח יחסי העבודה דלעיל, שאז, פשיטא שנתונה הסמכות לבית הדין לעבודה, או, האם ומדוע על הפרק תביעה נזיקית מובהקת שיש להותירה על שולחנו של בית משפט זה.

3.כתב התביעה המתוקן שהוגש בעקבות ההחלטה הנ"ל, אינו בהיר בהרבה מקודמו, ואולם, למדתי ממנו את שלא ידעתי קודם לכן, שלפני מספר שבועות אף הגיש התובע תביעה לקבלת מענק פרישה ופיצויי הלנת שכר לבית הדין האזורי לעבודה, ואגב, גם בהליך דהתם, תבע – "פיצויים בלתי ממוניים" (ראה כותרת מהות התביעה בהליך דהתם: סע"ש 26679-06-15).

4.כפל ההליכים וטעמיו מאוד לא ברורים לי, ואך במאמר מוסגר אוסיף, שאפילו אם, יש, אולי, מידה של ספק בשאלת הסמכות העניינית, קשה להניח שלא יכול היה התובע לצרף גם את העילות בהן הוא נוקט בהליך שבפני, לתביעתו בבית הדין לעבודה.

5.ואולם, מעבר לכך, ברור לי לחלוטין שעתיד ההליך בבית הדין לעבודה, בין אותם צדדים בדיוק, להקרין במישרין גם על גורלו של הליך זה. פשיטא לי, שאם וככל שיוכיח התובע בבית הדין לעבודה שמגיעים לו כספים מכוח עבודתו אצל הנתבעות, ייתכן שיהא היגיון מסוים לטעון, שבשל הדרך הרשלנית בה פעלו הנתבעות נגרמו לו נזקים נלווים. ואולם, בד בבד, אף נותנת הדעת, שאם וככל שתידחה תביעתו בבית הדין דהתם, יקרין הדבר לשלילה על טענותיו בהליך זה: וכי כיצד יטען התובע שהתנהלו כלפיו הנתבעות ברשלנות, אם לבסוף יתברר שכלל לא מגיעים לו עוד כספים שם?!

6.נוכח האמור, קובע אני, בשלב זה, שיש לעכב את ההליך שבפני, על בסיס הקביעה שבין הצדדים – הליך אחר תלוי ועומד, ובד בבד לקבוע שגם לאחר שיסתיים ההליך שם, עדיין תעמוד להכרעה שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה. מעל הצורך אך אציין, שהשאלה אם ראוי לעכב הליך נתון בשל כך שתלוי ועומד הליך אחר, אם לאו, נתונה לשיקול דעתו הכללי של בית המשפט בשים לב לנסיבותיו הכוללות של העניין וטענות הצדדים –

סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב... הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה [רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן ואח', פורסם בנבו, 28.1.2002].

בנסיבות העניין, סבור אני, ובמובהק, שאכן יש לעכב הליך זה.

7.ובשולי הדברים, מוצע בזה לתובע, לשקול בשנית האם לא יהא ראוי להצמיד את כל טענותיו בהליך זה לתביעתו האחרת, ומובטחני, שאלא אם כן יסבור בית הדין לעבודה בעצמו שבפניו עילות שסמכותן בפניי, ישאף בית הדין לעבודה להכריע במכלול טענות התובע, אלה שפורטו בפניו בתחילה ואלה שיצרף בכתב התביעה שיתקן שם, אם ישקול אכן ללכת בדרך זאת. ואגב, אם יסבור בית הדין לעבודה שביחס לעילות מסוימות נתונה סמכות לבית משפט השלום, אף יחסוך הדבר את הדיון כאן, באשר, ללא ספק, יכבד בית משפט השלום כל פסיקה של בית הדין לעבודה, אם וככל שתינתן, לפיה ביחס לעילות נתונות, נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי.