ת"א 56759-11-13 פורת נ' קופר ואח'

1.לטענת התובע, הוטעה לחשוב שהוא מתקשר עם הנתבעת, ועל כן על הנתבעת לשלם את יתרת השכר המגיעה לו בגין העבודה שבוצעה על ידו. הנתבעת טענה כי לא היתה צד להסכם, הגורם עמו התקשר התובע היה עובד של חברה אחרת, והוא לא הציג עצמו כעובד הנתבעת.

2.השאלה העומדת לדיון בהליך זה היא, אם יש בהסכמים שבין הנתבעים לגורמים אחרים כדי לבסס את טענת התובע כי ההטעייה באה על דעתה ובהוראתה של הנתבעת, באופן שמקים לה חובה לשלם את שכרו.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

3.התובע קיבל על עצמו לבצע עבודה של חיפוי קירות ובניית גדרות בנכס או נכסים במסגרת עבודות שבוצעו ברחוב הבילויים בגדרה. התובע, שפגש באתר עבודה סמוך את מר עודד ברכול (להלן: עודד), הסכים לבצע את העבודה שנדרשה. ההסכם נכרת בלחיצת יד בין התובע לעודד בחודש יוני 2011, ולאחר מספר חודשים קיבל מהנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) תשלום חלקי, על חשבון שכרו, בסך 50,000 ₪ + מע"מ.

העבודה הסתיימה כשנה לאחר שהחלה, והתובע דרש את יתרת שכרו, ואף זימן מודד לאשר את היקף העבודה שביצע, וקיבל אישור מפקח עבודה לחשבון העבודה. למרות זאת, כך לטענת התובע, התחמקה הנתבעת מתשלום יתרת שכר עבודתו, תוך הכחשה כי היה בינה לבין התובע כל הסכם, בתשובה כי ההתקשרות של החברה היתה עם קבלן משנה, חברת ים מרין בע"מ (להלן: החברה), שקיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה, לרבות עבור עבודת התובע.

4.לטענת התובע, ביצע עבור הנתבעת את העבודה, ועל כן הוגשה התביעה נגדה, וכן נגד הנתבע 2 כמנהל החברה (להלן: הנתבע) אשר לטענת התובע אחראי בשל התרמית וההטעייה שהוטעה על ידי עודד, בהסכמה ובעידוד של הנתבעת, כאשר הציג עצמו כנציג הנתבעת וגרם לתובע לחשוב שההתקשרות היא בינו לבינה. התובע טען כי העובדה שהתשלום החלקי שקיבל שולם על ידי הנתבעת, היא ראיה לכך שהעבודה בוצעה עבור הנתבעת ולבקשתה, והנתבעת היא זו שצריכה לשלם את יתרת שכרו.

5.הנתבעים טענו כי לא היתה כל התקשרות בינם בין התובע, וכי העבודות בוצעו על ידי החברה כקבלן משנה מטעמם, לה שילמו את התמורה הנדרשת עבור אותה עבודה. הנתבעים טענו כי שילמו לתובע מקצת משכרו לבקשת החברה, והסכום ששולם לו הופחת מהיתרה המגיעה לחברה, ובהעדר בקשה נוספת של החברה להעביר לתובע סכום כסף נוסף במקום לשלמו לחברה, לא נעשה הדבר. הנתבעים סבורים שאין בתשלום החלקי שבוצע, לאחר בקשה מפורשת של החברה, כדי להקים לה אחריות לשלם לתובע כל תמורה נוספת.

עוד טענו הנתבעים כי עודד אינו עובד הנתבעת כי אם עובד החברה, וכי התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם וביצע עבורה את העבודה, וכי החברה אינה מכחישה את חובה לתובע, והתביעה נגדה הוגשה רק מאחר והחברה אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי נושיה.

6.במהלך הדיון העידו ארבעה עדים, ולהלן תמצית עדויותיהם:

התובע

התובע ציין בתצהירו (סעיפים 5 עד 7) כי עודד הציג עצמו כנציב הנתבעת בפנייתו בתחילת לחודש יוני 2011, והם סיכמו את תנאי ההסכם, שנכרת בלחיצת יד, באותו חודש. בחקירתו הנגדית הוסיף התובע מידע שלא היה כלול בכתב התביעה או בתצהירו: כי בתחילה העריך שמדובר בעבודה בהיקף של עשרות אלפי ₪ בודדים, אולם בהמשך התרחבו העבודות הנדרשות, ובסופו של דבר עמדה התמורה המגיעה לתובע על סך כולל של כ- 150,000 ₪ (לפני מע"מ).

בתצהירו (סעיף 10) טען התובע כי במהלך חודש אוגוסט 2011 מסרה לו "הנתבעת באמצעות עודד" שיק לתשלום חלקי על חשבון שכרו, בסך 58,000 ₪, שהיה חתום על ידי הנתבע. לאחר ששולם שכרו החלקי, השלים התובע את העבודות בחודשי מאי 2012, ודרש את יתרת השכר, והנתבעים הסכימו לשלם בכפוף לביצוע מדידה על ידי מודד מטעם הנתבעים, ואישורו (סעיפים 11-12). התובע טען כי התקשר עם מי שנחזה להיות נציג הנתבעים בלא שניתן לו מידע באשר להתקשרות הנתבעים עם החברה, ולפיכך אין לו כל יריבות עם החברה, והוא זכאי לתשלום מהנתבעים.

בחקירתו הנגדית , הסביר התובע כי בתחילה היה מדובר בעבודה קטנה שהוערכה על ידו ב- 10,000-30,000 ₪, ולכן לא ראה מניעה מקבלתה גם ללא הסכם או מסמך בכתב, למרות שלא הכיר (אלא מעבודה מקבילה באותו אזור במהלך מספר חודשים) את מי שהתקשר עמו. התובע הסביר כי למרות שלא הכיר את החברה עמה חשב שהתקשר, לא ראה צורך לבצע בדיקה בקשר אליה, שכן בתחילה הסיכון היה קטן, של 20,000 - 30,000 ₪. התובע הסביר כי לאחר שקיבל את התשלום הראשון "הבנתי שיש לי עסק עם אנשים רציניים", קרי, עודד, ולא ראה בעיה להמשיך לבצע את העבודה למרות שהיקפה גדל עד לסך של כ- 150,000 ₪.

תחילה טען התובע כי קיבל את התשלום החלקי לאחר חודש או חודשיים מתחילת העבודות, בחודש אוגוסט (בדומה לאמור בתצהירו), וזאת חודש לאחר שהגיש חשבונית לעודד, כאשר השיק היה דחוי למועד שבין 3 ל- 4 חודשים (עמ' 9 לפרו' שורות 23-32). לאחר מכן הבהיר התובע כי השיק ניתן כחודשיים לאחר תחילת העבודה, בחודש אוגוסט, והוא ניתן דחוי ל- 3 חודשים (עמ' 10 שורות 1-3). בהמשך חקירתו אישר התובע, לאחר שהופנה לנתונים בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, כי אפשר שהשיק ניתן לו בחודש דצמבר והיה דחוי לחודש מרץ 2012, קרי, מועד פרעונו היה כ- 10 חודשים לאחר תחילת ביצוע העבודה. חרף זאת, עמד התובע על דעתו כי ברגע שנמסר לו השיק היה שקט כי יקבל את תמורתו, והסכים להמשיך להמשיך בביצוע העבודה.

בתשובה לשאלות שהופנו אליו, אישר התובע כי כל ההתנהלות שלו היתה מול עודד, אשר אישר את ביצוע העבודה, מסר לו שיש לדאוג להזמין מודד ולשלם את שכרו, וכי מי שאחראי לתרמית והטעייה שלו היה עודד, וכך אישר גם בחקירתו החוזרת (עמ' 13, לפרו' שורות 25-28).

מר אשרף קראג'ה, מנהל חברת ים מרין

בתצהירו אישר העד (להלן: המנהל) כי התובע יזם את הפנייה לחברה, בבקשה לבצע את עבודת חיפוי הקירות, וכי הוא נבחר על ידי החברה לבצע את החיפויים כקבלן משנה מטעמה, וכי החברה היא שהזמינה מהתובע את העבודה. המנהל הביע בתצהירו צער על כך שהחברה לא עמדה בחובתה לפרוע את חובה כלפי התובע, בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה.

המנהל אישר בתצהירו כי התשלום על חשבון התמורה המגיעה לתובע שולם על ידי הנתבעת לבקשתו ועל פי אישורו, וכי לא היו קשרים עסקיים בין התובע לבין הנתבעת, עד לעזיבת החברה את השטח. עוד ציין המנהל בתצהירו כי החברה קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה מהנתבעת בגין הפרוייקט ברחוב הבילויים בגדרה.

בחקירתו הנגדית נשאל המנהל אם הוא מאשר שהתובע הוא שביצע את עבודת חיפוי הקירות.המנהל לא זיהה את התובע, והשיב: "מי זה התובע? אני פעם ראשונה רואה אותו". באותו שלב, התובע (שישב באולם ביהמ"ש) אישר כי גם הוא לא ראה את המנהל קודם לכן. המנהל ציין כי מנהלי העבודה היו בשטח, ויטלי ועודד, וכי אינו יודע מדוע התובע לא הגיע למשרדו כדי לערוך הסכם מסודר.