ת"א 56753-01-15 צ'רטקוב נ' צ'רטקוב

המבקש, הוא הנתבע בתיק העיקרי, הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף.

המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקש. כותרת כתב התביעה היא: "תביעה נזיקית נגררת לפלילים על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט". מדובר בתביעה שהוגשה איפוא בעקבות הליכים פליליים שנוהלו נגד המבקש. המבקש הודה בכתב אישום מתוקן, ממנו עולה כי המבקש תקף את המשיבה תוך שאחז בידה, ניער אותה וגרם לה לחבלות של ממש, שהתבטאו בסימנים בידה, וכן לקח מהמתלוננת את הטלפון הסלולארי שלה ונעל אותה בחדר. ביום 22.9.14 ניתן כנגד המבקש גזר דין "ללא הרשעה", והוטלו עליו בגין העבירות בהן הודה, עונשים של התחייבות כספית ושירות לתועלת הציבור במסגרת שירות המבחן.

המבקש בבקשה זו, מבקש לדחות את התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: ראשית נטען, כי הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, ואין מקום להתייחס לעובדות שנמחקו מכתב האישום המקורי. שנית נטען, כי הנאשם לא הורשע בדין אלא שדינו נגזר ללא הרשעה. שלישית נטען, כי הסכום הנתבע הוא מופרך ואיננו נתמך בראיות.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

סילוק על הסף הוא הליך חריג ויוצא דופן, אשר בתי המשפט קבעו כי יש לנקוט בו רק בנסיבות קיצוניות, בהן ברור על פניו כי אין שום סיכוי, ולו קלוש, לתביעה. נקבע לא אחת, כי זהו סעד קיצוני שבית המשפט יעשה בו שימוש במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, בהם ברור כי גם אם התובע יוכיח את מלוא טענותיו לא יוכל הוא לזכות בסעד המבוקש. עוד הדגישה ההלכה הפסוקה, כי גם אם יש פגם בתביעה, הרי שאם ניתן לתקן את התובענה, עדיף להעתר להליך כזה על פני סילוק על הסף (ר' רע"א 3068/12 ש.א.מ מרכז הגז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, (2012) ; רע"א 8524/10 טיב טעם הכרמל תעשיות נ' פרימיוס קלאס (2011) ; רע"א 410/11 סלאלום ואח' נ' ברדיצ'ב ואח' (2011)).

לטענה הראשונה - בענייננו, אין מחלוקת כי המבקש הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן כלפי המשיבה. די בכך בלבד כדי להביא לדחיית הבקשה.

אכן, יש ממש בטענת המבקש, כי מוטב היה לצרף לכתב התביעה את כתב האישום המתוקן. עם זאת, במסגרת התגובה ציינה המשיבה כי אלה המסמכים שנתקבלו ממזכירות בית המשפט. מכל מקום, מדובר בפגם טכני שאין בו כדי להביא למחיקה על הסף.

במאמר מוסגר יצויין, כי התביעה הוכתרה בכותרת כי מדובר בתביעה נגררת לפלילים. עם זאת, הנטייה של בתי המשפט, היא לראות בתביעות מעין אלה תביעות אזרחיות רגילות (ר' למשל: רע"א 3607/11 פלונית נ' פלוני, (14/07/2011)).

לטענה השנייה - המבקש הודה בכתב האישום המתוקן ונדון בהעדר הרשעה. המבקש טוען כי בנסיבות אלה, לא ניתן להגיש תביעה נגררת ע"פ הוראות סעיף 77 לחוק בתי המשפט. המבקש עצמו, במסגרת הבקשה לדחייה על הסף, ציין פסק דין אחד משנת 1982, בו הושאר העניין בצריך עיון, תוך נטייה לא לייחס חשיבות של ממש לסוגיה אם מדובר בהרשעה או בהעדר הרשעה. יש ממש בטענת המשיבה, כי בעניין בתיה אסף (רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פד נו(3), 418 (05/02/2002)), נקבע כי אין מקום לייחס משמעות של הרשעה בלבד לתיבה "הורשע" שבחיקוקים שונים. בעניין סעיף 42א' לפקודת הראיות, כבר נקבע שעל אף השימוש בלשון "הורשע אדם", ניתן להגיש את המסקנות של פסק דין פלילי בו נקבע שאדם ביצע עבירה אך לא הרשיעו, כראיה לכאורה. גם סעיף 77 לחוק בתי המשפט, דן על פי לשונו, במקרה בו "הורשע אדם". ואולם, יש להחיל את האנלוגיה מפסיקתו של בית משפט זה בענין סעיף 42א לפקודת הראיות. משמע, את "הסמכות האזרחית הנגררת" ניתן להפעיל גם אם הנאשם לא הורשע והוטל עליו שירות לתועלת הציבור (או מבחן).