בן דוד נ' רווח

לפני תביעה לתשלום סך 400,000 ₪.

התובע, יליד שנת 1943, מהנדס תעשייה וניהול אשר היה, בין היתר, הבעלים של חברה בשם "אוריון". הנתבע הינו חוקר פרטי אשר נשכר ע"י בנק הפועלים ע"מ לבצע חקירה בעניינו של התובע וחברת אוריון ולטענת התובע, לצורך תביעה כספית ע"ס כ-800,000 ₪ שהוגשה כנגד השניים.

התובע טוען כי הנתבע העביר לבנק נתונים שגויים וכוזבים שהביאו לנקיטת הליכים דרסטיים כמו הגשת התביעה עצמה והטלת עיקולים זמניים אשר שיבשו לחלוטין את פעולת חברת אוריון ואת חייו של התובע.

התובע טוען כי הנתבע העביר לבנק נתונים על פיהם חברת אוריון עומדת בפני קריסה, כי התובע איננו מגיע עוד לעבודה וצפוי גם הוא לפשוט רגל.

התובע טוען שבמסגרת ההליכים שפתח הבנק נחקר הנתבע על תצהיר שהכין שם, התקשה לבסס את גרסתו ולתת פרטים מדויקים וטען כי הגיע לחברת אוריון והתרשם שרוב הזמן אין שם איש.

התובע טוען כי ראיה לכך שחברת אוריון לא הייתה על סף קריסה היא העובדה שהחברה פעלה עד שנת 2012 בעוד החקירה בוצעה ע"י הנתבע בשנת 2008. על פי גרסת התובע, הגשת התביעה והטלת העיקולים נפלו עליו כרעם ביום בהיר כאשר הבנק ביטל באחת את מסגרות האשראי וחנק את החברה.

התובע טוען כי בגלל דו"ח החקירה שערך הנתבע, בחר הבנק להתנהל בחשאיות והעצים את עוצמת ההליכים שננקטו כנגדו וכנגד החברה.

התובע טוען כי הנתבע מעולם לא דיבר אתו עובר להכנת דו"ח החקירה, אין בנמצא ובניגוד למקובל, הקלטה או תמליל של השיחה ובעת שנחקר הנתבע על תצהירו בבקשה לביטול העיקולים לא ידע לומר מאיזה מספר ולאיזה מספר התקשר.

התובע מפנה לחוות דעתו של רו"ח יזרלביץ שמונה ע"י בית משפט השלום בהליך מול הבנק אשר העידה כי לא רק שלא חל שינוי לרעה בגובה חובה של החברה לבנק אלא שבמועד עריכת דו"ח החקירה היה החוב הנמוך ביותר מתחילת 2008.