ת"א 56616-10-13 טוייס אפון אטיים בע"מ נ' עיריית חיפה ואח'

1.התובעת, חברה בבעלותו ובניהולו של יצחק כלפון (להלן: כלפון או מנהל התובעת), לא שילמה ארנונה לנתבעת מס' 1 (להלן: העירייה) באופן שנקבע בהסכם ביניהן, ולפיכך נקטה נגדה העירייה בהליכי גבייה מנהליים. במסגרת הליכים אלו בוצעו, באמצעות הנתבעת מס' 2 (להלן: ביצורית), הליכי עיקול מטלטלין מחנות הצעצועים של התובעת בחיפה. בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בגין הליכים אלו, הגישה התובעת תביעה נגד העירייה וביצורית, בעילות של רשלנות, הפרת חובות חקוקות, הסגת גבול, עשיית עושר ולא במשפט והוצאת לשון הרע. סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן הועמד על 113,000 ₪ - מהם 50,000 ₪ המהווים הפסד רווח במועד ביצוע העיקול בצירוף שווי הציוד שנלקח במסגרת העיקול ו-63,000 ₪ - הפסדים עתידיים, עקב ירידה בכמות מכירות של חנות התובעת.

הסדר התשלומים וביצוע העיקולים

2.עקב קשיים כלכליים והגבלת חשבון הבנק של התובעת, היא לא שילמה תשלומי ארנונה לעירייה. בחודש ינואר 2013 הגיע מנהל התובעת להסדר פריסת חוב, על-פיו תשלם התובעת לעירייה תשלום מיידי 2,000 ₪ וכן 12 תשלומים חודשיים של 7,000 ₪ כל אחד. לאחר שהתשלומים בחודשים ינואר ופברואר 2013 שולמו על-פי ההסדר, מכן חדלה התובעת לקיים את ההסדר. בעקבות אי-קיום ההסדר נקטה העירייה בהליכי גביה, ובתאריכים 29.7.2013 ו-10.9.2013 בוצעו על-ידי ביצורית עיקולי מיטלטלין בחנותה של התובעת.

טענות התובעת

3.בכתב התביעה המתוקן נטען כדלקמן: לאחר שהצדדים הגיעו להסגר פריסת החוב בחודש ינואר 2013, ביקש מנהל התובעת מנציג העירייה לשלוח אליו שוברי תשלום לכל השנה. בעקבות כך, נשלחו אליו שוברים, אולם נרשם על פניהם תאריך זהה לתשלום לחודש ינואר 2013. כאשר בחודש פברואר 2013 ביקש כלפון לשלם באמצעות שוברים אלו סירב פקיד בנק הדואר לבצע את התשלום, כיוון שפג תוקפם של השוברים. למרות שכלפון שוחח עם נציג התובעת וביקש לקבל שוברים חדשים עם תאריכים תואמים, לא נשלחו לתובעת השוברים התקינים. ביום 29.7.2013 בוצע עיקול של מספר פריטים בחנות על-ידי הנתבעות, חרף טענתו של כלפון כי התובעת לא קיבלה מכתב התראה. עיקול נוסף בוצע ביום 10.9.2013, ללא התראה ובניגוד לסעיפים 4 ו-12ב לפקודת המסים (גביה) (להלן: פקודת המסים). ביצוע שני העיקולים פגע במוניטין של התובעת, ברווחיה במועדי ביצוע העיקולים וברווחים עתידיים. הליכי העיקול גרמו לסגירת החנות למשך חצי יום לצד נטילת ציוד, דבר שגרם להפסד רווח בסך 50,000 ₪. כמו-כן, הליכי הגבייה וההמולה שהדבר גרם, פגעו במוניטין של התובעת, ברווח כספי בעתיד ולירידה במכירות שהוערכה על-ידי התובעת בסך 63,000 ₪.

טענות העירייה

4.בכתב ההגנה טענה העירייה כי ביום 12.1.2012 נדרשה התובעת לשלם חוב ארנונה בסך 20,480 ₪, כי ביום 29.11.2012 הומצא לעובדת החנות של התובעת מכתב דרישה בגין חוב ארנונה לשנת 2012; כי ביום 30.12.2012 הומצאה דרישה שניה לגבי חוב זה; כי ביום 30.5.2013 הומצאה דרישה לגבי חוב ארנונה לשנת 2013; כי ביום 25.7.2013 הומצאה דרישה נוספת לגבי חוב זה; וכי רק לאחר שכל הדרישות לא נענו, בוצעו עיקולי המיטלטלין בחנותה של התובעת. עוד נטען כי טענת התובעת לגבי שוברי תשלום בלתי תקינים הינה טענת סרק, שאין בה כדי להצדיק אי-תשלום ארנונה במשך תקופה ממושכת. העירייה טענה כי לאור העובדה שהתובעת שילמה את התשלומים הראשונים על-פי ההסדר שהושג עמה, אין היא יכולה להישמע בטענה כי לא קיבלה מכתבי דרישה ואינה יודעת גובה חובותיה.

טענות ביצורית

5.היעדר עילת תביעה כנגדה היא טענתה העיקרית של ביצורית בכתב ההגנה. נטען כי כל פעולותיה של ביצורית נעשו מטעמה של העירייה, כשלוחה שלה, הפועלת מכוח כתב מינוי שהוציאה העירייה, באמצעות גובי ארנונה. כן הועלתה טענת התיישנות, המבוססת על הוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).