מנצר סוכנות לביטוח כללי (2012) בע"מ ואח' נ' אייזנבך

 1.בפני בקשת הנתבע (המבקש), כי אורה שהסמכות העניינית לדון בתביעה שהגישו המשיבים נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

2.המשיבים הגישו כנגד המבקש תביעה, ובגידרה נטען כי המבקש פעל במרמה שעה שגבה מלקוחות סכומי כסף, תוך הבטחה, כי יערוך להם ביטוחים, אך בפועל או שלא הנפיק פוליסת ביטוח כלל או שהנפיק פוליסה שהכיסוי שלה מופחת ביחס לכיסוי שהובטח ללקוח.

נטען, כי במעשיו אלה גרם המבקש למשיבים נזקים רבים.

3.המבקש בכתב הגנתו מכחיש את הנטען, אך קודם להכחשתו טען, כי הסמכות הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה, שכן הבסיס לתביעה הוא קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

דין הבקשה להידחות.

4.עיון בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, אשר דנו בטענה דומה לזו של המבקש, קבעו כי בתביעות שבהן נטען על-ידי מעביד, כי עובדו שלח ידו בכספי המעביד, אזי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט האזרחי.

בת"א (נצ') 53389-05-14 בית חולים אי.מ.אי.מ.מ.ס נ' ח'ורי (פורסם ב"נבו" 15.3.20165) נקבע כך:

"ההוראה הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק", או "חוק בית הדין לעבודה") הקובע לאמור:

'(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1א)בתובענה שעילתה במו"מ לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה, כאמור, לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי – קבלתו;'

כפי שהובהר בספרם של מנחם גולדברג ונחום פינברג דיני עבודה (מהדורה 51, כרך ג', 2010) מטרת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הינה: