ת"א 56520-01-12 טייטלבאום נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובעת נפגעה ב – 8.9.08 בתאונת דרכים שהינה גם תאונה בעבודה. לטענתה התרחשה התאונה כאשר מכסה תא מטען של רכבה נסגר על גופה כתוצאה מפגיעת רכב צד שלישי.

בינואר 2012 הגישה התובעת את תביעתה:

את מנורה תבעה כ"משתמשת" ברכבה ואת איילון, מבטחת הצד השלישי, כ"הולכת רגל".

על אף שנזקה של התובעת (לפשרה) מוערך בשלב הנוכחי ב – 10,000 ₪, ועל אף שהייתה מוכנה להתפשר, לא עלה הדבר בידה. היא נקלעה למאבק איתנים בין שתי המבטחות ו"נלכדה" כבת ערובה. ניסיונות בית המשפט להביא לפתרון רציונאלי, מהותי או דיוני, התנפצו אל סלע המחלוקת העקרונית בין המבטחות הנכבדות ולא נותר אלא להכריע ביניהן לאחר שמיעת ראיות.

איילון מבקשת לתקן את כתב הגנתה בהסכמת התובעת. לטענתה הודתה מנורה בהיותה המבטחת הנכונה כאשר השיבה למעבידה של התובעת דמי פגיעה שזו מצידה החזירה למל"ל. לבקשתה צירפה תצהיר מאת בא כוחה עו"ד נסים ולפיה למדה לראשונה על ההודאה לאחר הגשת הראיות מטעם מנורה – בינואר 2016.

מנורה מתנגדת לבקשה. לטענתה התיישנה כל טענה כלפיה ולחילופין לוקה בשיהוי.

איילון משיבה שמרוץ ההתיישנות מתחיל במועד הגשת התביעה נגדה וחוזרת על טענתה לגבי המועד בו נודע לה לראשונה על הודאת מנורה לשיטתה.

דין הבקשה להתקבל.

ראשית, הזכות להתנגד לתיקון כתב הגנה מוקנית לתובעת (שהסכימה לתיקון) ולא למנורה.

שנית, מנורה לא ביקשה לחקור את ב"כ איילון על תצהירו ולפיכך עומדת לאיילון טענה על הארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958.