ת"א 56465-05-14 י.ח. מט"ח ישיר בע"מ נ' ברוך

1.לפניי בקשת הנתבע לחייב את התובעת להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאותיו, היה וייפסקו לטובתו, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

2.בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לתשלום הלוואה. מכתבי הטענות עולה כי התובעת הגישה מספר תביעות בגין אותה הלוואה (בחלקן הנתבע הוא בעל דין). ביסוד התביעה שטר על סך 670,000 שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל.

3.לטענת הנתבע, סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה. בהתאם להוראת הסעיף האמור טען הנתבע כי הנטל להוכיח שמתקיימות נסיבות המצדיקות פטור מערובה מוטל על התובעת. עוד נטען כי נוכח העובדה שמתקיימים מספר הליכים בגין אותה הלוואה (בחלקם הנתבע הוא בעל דין), יש מקום להורות על הפקדת ערובה שתספיק לכיסוי הוצאות ניהול ההליך.

4.בתגובה לבקשה טענה התובעת כי סיכויי התביעה טובים וכי מטרת הבקשה להקשות על בירור ההליך באמצעים דיוניים. עוד טענה התובעת כי בקשה דומה הוגשה גם במסגרת ההליכים האחרים המתבררים בין בעלי הדין. לגישת התובעת, עובדה זו מוכיחה כי מטרת הנתבע אינה הבטחת הוצאותיו, כי אם התעמרות בתובעת. לגופם של דברים נטען כי התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותים פיננסיים וניכיון שיקים, וכי די בכך שהיא פועלת כדין ובאישור המוסדות הרלוונטיים כדי להוכיח את יציבותה הפיננסית, שהרי "ברור כי מדינת ישראל לא מעניקה רישיונות לגופים חסרי יכולת כלכלית". עוד נטען כי בהיות התובעת חברה לניכיון שיקים, אין ברשותה נכסים קנייניים, אלא היא בעלת כספים, המהווים את "המלאי" של החברה. לתמיכה בטענות אלה צירפה התובעת אישור מאת רואה החשבון שלה.

5.בתשובה מטעם הנתבע נטען כי יש לדחות את הטענות העובדתיות שהעלתה התובעת הואיל ולתגובה לא צורף תצהיר. עוד נטען כי התובעת לא צרפה כל ראיה לתמיכה בטענה כי מצבה הכלכלי איתן ויאפשר לה לשלם הוצאות, היה ויוטלו עליה; ובכלל זה, בהינתן שאין לחברה כל נכסים, לא צורפו ראיות כלשהן באשר לכספים שברשות התובעת.

6.עיינתי בטענות בעלי הדין ושוכנעתי כי יש מקום להורות על הפקדת ערובה. סעיף 353א לחוק החברות קובע כי מקום בו הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה. סעיף 353א פורש כפסיקה כהוראה הקובעת חזקה – הניתנת לסתירה – בדבר חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה. סעיף 353א מונה שתי דרכים אפשריות לסתירה החזקה. האחת, אם החברה התובעת מוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע היה ויזכה בהליך המשפטי. השנייה, אם בית המשפט ישתכנע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. הרציונל של החזקה הקבועה בסעיף 353א הוא למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה לשם הימנעות מתשלום הוצאות שייגרמו לנתבע בניהול ההליך המשפטי (ראו, למשל, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 6 להחלטת השופט א' גרוניס (13.7.2008) (להלן: עניין אואזיס)).

7.הנטל לסתירה החזקה בדבר הפקדת ערובה מוטל על כתבי החברה התובעת. עליה להציג נתונים שיצביעו על איתנותה הכלכלית ויכולתה לפרוע חוב באופן מיידי. נתונים כאמור יכול שיוצגו באמצעות מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, מצגת נכסים, מסגרות אשראי, צפי תקבולים וחובות עתידיים וכו' (ראו, ת"א 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ (31.1.2011); בש"א (ב"ש) 6484/09 קיבוץ זיקים אגודה שיתופית בע"מ נ' דוגוש בנין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ (6.7.2010)).

8.עיון בתגובה שהוגשה מטעם התובעת מעלה כי לא עלה בידה לסתור את החזקה האמורה. מלבד טענות עובדתיות כלליות (שלא נתמכו בתצהיר), התובעת לא הציגה מאזני רווח והפסד, נתונים כלכליים עדכניים או אישור מבנק או בנקים עימם היא עובדת. כל שצורף על ידי התובעת הוא אישור כללי ביותר מאת רואה החשבון שלה. בחינת אישור רואה החשבון מעלה כי אין די בו כדי לסתור את החזקה. כל שנכתב במכתב רואה החשבון הוא כי: "כרואה החשבון של החברה הריני לציין כי החברה נוסדה והחלה בפעילות עסקית במהלך שנת 2011. החברה קיימת ופעילה גם במועד מכתב זה". ברי כי עובדת היותה של חברה "קיימת ופעילה" אינה מעידה על איתנותה הכלכלית, וזאת במיוחד לנוכח העובדה שרואה החשבון אינו מציין כי קיים הון עצמי קבוע של התובעת או כי יש בידיה מקורות כספיים כלשהם שיאפשרו לה לשלם חוב מיידי. זאת ועוד, מכתבו של רואה החשבון ניתן שלושה חודשים טרם הגשתו לבית המשפט. כלומר, אין מדובר במסמך המעיד על מצבה העדכני ביותר של התובעת. הדברים מקבלה משנה חשיבות שעה שהתובעת, על פי דבריה שלה, אינה מחזיקה כל נכסים, ו"נכסיה" הם הכספים המשמשים אותה לניכיון שיקים. ברי כי "מלאי" זה הוא נזיל ומשתנה תדיר, ומכאן, החשיבות הרבה בהצגת ראיה המעידה באופן עדכני על מצבה של החברה. בנסיבות אלה, לא עמדה התובעת בנטל לסתור את החזקה בדבר הפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

9.משנקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאות יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה (ראו, לעניין שלבי הבדיקה, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). התובעת התייחסה בהקשר זה בעיקר לעובדה שהנתבע הגיש בקשה דומה להורות על הפקדת ערובה בארבעה תיקים שנפתחו נגדו (ונגד אחרים) בגין הסכם ההלוואה. לפיכך, לפי הטענה, מטרת הנתבע היא לעכב את ההליכים ולהשתמש בטקטיקות דיוניות כדי לסרבל את הבירור המשפטי.