ת"א 56442-09-11 עאסלה נ' מנורה חברה לביטוח בע''מ

תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הדיון פוצל, כך שתחילה נדונה שאלת החבות. בהחלטה מיום 13.1.14 נקבע, במישור העובדתי, כי אין ליתן אמון בגרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה אלא יש לקבוע כי זו התרחשה כטענת הנתבעת, אך עוד נקבע, במישור המשפטי, כי יש לסווג את ההתרחשות כ"תאונת דרכים". המשך ההתדיינות לאחר ההחלטה הנ"ל וכן עניינו של פס"ד זה, בשאלת הנזק בלבד.

התובע יליד 1976, נפגע ביום 8.7.10 בשעה 10:30 לערך בנפילה תוך כדי ירידה מרכב משא פתוח (טנדר) בכפר עראבה (לעיל ולהלן: "התאונה"). התובע פונה לביה"ח "פוריה" בטבריה, שם אובחן כסובל משבר בבסיס מסרק 5 בכף רגל ימין.

מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר א' מלמד, קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המומחה ציין בחוות דעתו כי מדובר בשבר תלישה, אשר על פי רוב מחלים מבלי להותיר מחושים, ולעתים רחוקות מתחבר שלא כהלכה. בצילומים עדכניים אין כל עדות לכך, עד כדי כך שלשבר לא נותר כל ביטוי בהם ולמעשה לא ניתן לומר איזו כף רגל נפגעה תאונה. לא יהא זה מיותר לציין כי המומחה קבע, ביחס לצליעה משמעותית שהפגין התובע בבדיקתו, כי אין בידו להבין את מקורה אך ניתן לקבוע בוודאות כי היא אינה קשורה לתאונה.

המומחה קבע כי שבר מן הסוג לו גרמה התאונה, ככלל, מצריך אי כושר למשך חודש עד חודש וחצי. עם זאת משניתנו לתובע אישורי מחלה למשך חודשיים וחצי ע"י אורתופד (ד"ר אמין פאר), ועל מנת שלא לקפח את התובע, המליץ המומחה לאשר אי-כושר מלא למשך חודשיים, ואי-כושר חלקי בשיעור 50% למשך שבועיים נוספים.

אובדן השתכרות לעבר –

בכתב התביעה נטען כי "התובע הינו סוחר פירות ומורה במקצועו" (ס' 13). עוד נטען בתביעה כי "עובר לתאונה התובע עבד בסחר פירות, והשתכר בממוצע סך של 12,000 ₪ לחודש" (ס' 12), ובד בבד נטען כי מאחר והתובע רותק למיטתו הדבר "גרם לתובע הפרעות בביצוע עבודתו כמורה" (ס' 9).

בתצהיר עדות ראשית ראשון, שאמור היה להתייחס לסוגיית החבות בלבד, טען התובע "הנני סוחר פירות במקצועי" (ס' 13); "עובר לתאונה עבדתי בסחר פירות, והשתכרתי בממוצע סך של 12,000 ₪ לחודש (ס' 12); וכי הריתוק הנטען למיטה "גרם לי להפרעה בביצוע עבודתי כסוחר פירות (ס' 9). בתצהיר זה נתבע סכום של 100,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר.

בתצהיר עדות שני, שאמור היה להתייחס לסוגיית הנזק דווקא, לא נטען מאומה לעניין עיסוקו של התובע בכלל, ובמועד התאונה בפרט. התצהיר נקב בסכום של 60,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר.

לשני התצהירים, ובכלל, לא צורף כל מסמך בהקשר לאובדן השתכרות.

בחקירתו של התובע התבררו מפי התובע העובדות הבאות: בהשכלתו התובע הוא מורה לחינוך מיוחד. התובע הועסק במועצה המקומית כמדריך לקידום נוער לפרק זמן שלא הוברר, ואשר הסתיים ככל הנראה בשנת 2008 (ולכל המאוחר בשנת 2009). בעת התאונה, וזמן מה לפניה, התובע כבר לא עבד כמורה או כמדריך. התובע לא היה "סוחר פירות", ולא "ירקן" המוכר פירות בחנות. התובע עסק בממכר אבטיחים בלבד, לא באופן סיטונאי כסוחר, אלא במכירה ברחוב כ"רוכל" לאנשים פרטיים. התובע עסק בכך רק במשך עונת האבטיחים, במשך חודשי הקיץ. התובע עבד בכך כ- 10 ימים בחודש.

יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן הפסיקה הכירה באפשרות להוכיח הכנסה שלא דווחה - התובע לא פתח תיק במל"ל, לא דיווח לרשויות המס - אולם נדרשת רמת הוכחות בהתאם, וכי בענייננו לא הובאה למעשה כל ראיה לתמוך בטענות בדבר ההשתכרות הממוצעת הגבוהה הנטענת, ולמעשה אף לא בעצם העיסוק בסחר אבטיחים ובעצם קיומה של השתכרות כלשהי.