ת"א 56424-07-12 עירית ירושלים נ' שמוליק בודי פרפקט בע"מ ואח'

בפני בקשות התובעת (להלן: "העירייה") למחיקת כתבי ההגנה של נתבעים 1, 4, 5, 8, ו-10 (להלן: "הנתבעים ") – בקשה מס' 91, בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). כן מבקשת העירייה כי יוארך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה – בקשה מס' 94.

כזכור, העירייה הגישה את התביעה נגד הנתבעים ואחרים על רקע טענת העירייה להשתמטות מתשלום חובות ארנונה בהיקף רחב, הנעשה לטענת העירייה באופן של הברחת נכסים בין חברות קשורות, כך שלא ניתן יהיה להיפרע מהן. על פי האמור בכתב התביעה, הנתבעים המרכזיים, נתבעים 8 ו-9, הינם אחים אשר יצרו, באמצעות בני משפחה, חברים ואנשים נוספים, מערך מורכב של חברות ועמותה, המהווה אשכול חברות, שכל מטרתו היא להתחמק מתשלומי ארנונה כחוק. בכל פעם כאשר החלה העירייה בפעולות לגביית החוב, פעלו הנתבעים להכניס לנעלי החברות החייבות חברות חדשות שהוקמו זה עתה, וכך נותרה העירייה עם שלל פסקי דין לגבייה אשר אין ביכולתה לממשם. בדרך זו הצליחו הנתבעים, כך הטענה, להוריד משמעותית את הוצאותיהם ולדחוק את מתחריהם מהשוק, תוך שימוש באמצעי מרמה וניצול פסול של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומסך ההתאגדות.

התובעים טוענים כי בחודש אוגוסט 2013 הגישו הנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, אשר נוסחו במגמה ברורה להכשיל את ההליכים המקדמיים. הנתבעים סירבו לתקן את התצהירים שנתנו לבקשת העירייה, ולפיכך הגישה בקשה למתן צו להשיב או להוסיף לתשובות לשאלון וכן בקשה לגילוי מסמך פלוני (בקשה מס' 83). ביום 27.1.2014 ניתן צו כמבוקש בהעדר תגובת הנתבעים. לטענת העירייה הנתבעים לא קיימו את הצו ולא השלימו את ההליכים המקדמיים, וזאת לאחר התראות והתכתבויות רבות עם בא כוחם. העירייה אף הגישה בקשה לפי ס' 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (בקשה מס' 89), ובהחלטתי מיום 30.3.2014 הבהרתי כי ספק בעיני אם סעד זה מתאים בנסיבות העניין. לטענת העירייה, הנתבעים מזלזלים בתובעת ובבית המשפט לכל אורך הדיון, מתעלמים מצווים שיפוטיים שניתנו ואינם מוכנים לשתף פעולה, כחלק מטקטיקה ברורה של גרירת רגליים ומשיכת זמן, שיאפשר להם למלט את נכסיהם לצדדים שלישיים. התנהלות זו מצדיקה, אליבא דעירייה, את הסעד הקיצוני של מחיקת כתב ההגנה מטעמם, בהתאם לתקנה 122 לתקנות.

בד בבד עם הגשת תגובתם, העבירו הנתבעים תצהירים משלימים מטעמם. בתגובה הם מבקשים לדחות את הבקשה ומציינים כי אין לבוא אליהם בטענות בקשר לכך שמסמכים רבים לא נשמרו בידם, וכן שהעירייה מבקשת מהם להמציא מסמכים בנקאיים המתפרשים על גבי תקופה של כ-20 שנה, ללא פירוט התקופה הנדרשת וכן ללא התחייבות לשלם את עלות שחזור החומר.

בתשובה לתגובה מציינת העירייה כי תגובת הנתבעים והתצהירים המשלימים רק ממחישים את המשך הזלזול ואת ההתעלמות המכוונת שלהם מהחלטות בית המשפט, מתוך רצון ברור לעכב את המשך התקדמות התיק ככל שניתן. הם מפנים לכך שהנתבעים לא המציאו ולו מסמך אחד שהתבקשו להמציא. לטענתם, לא יעלה על הדעת כי הנתבע מס' 8, שמואל סונינו, שהצהיר כי ניהל את העמותה (נתבעת מס' 6) ואת חלק מהחברות הנתבעות והיה מורשה החתימה היחיד מטעמן, לא מחזיק בידו ולו מסמך אחד שבשליטתו, על אף שמצהיר כי במהלך הזמן חתם על אלפי מסמכים. העירייה מפנה לכך שהתצהירים לא ערוכים לפי הנדרש בתקנות ואינם מציינים כי אלו המסמכים שנותרו בידיו לאחר חקירה ודרישה, ואף אינם מפרטים את הפעולות שביצעו והיו צריכים לבצע על מנת לשחזר את המסמכים, כגון פניה לעורכי דין, חברות ביטוח, רשויות המס ובנקים. במקרים אחרים משיב הנתבע מס' 8 בכלליות ותוך התעלמות מפרטי השאלות, וכמובן לא מצרף כל אסמכתאות – כך למשל באשר לסעיף 16 לשאלון אשר דן בהתקשרויות בין הנתבעים. בשאלות אחרות מופנה העירייה למסמכים אחרים, כגון המאזנים או כתב ההגנה. אשר למסמכים הבנקאיים טוען הנתבע מס' 8 כי לא ברור לו לאיזו תקופה מתבקשים המסמכים וכן מתנה את העברתם בתשלום עלות שחזור החומר. טענות דומות מעלה העירייה ביחס לנתבעים נוספים שהעבירו תצהירים משלימים מטעמם, כגון הנתבעת מס' 10. לבסוף טוענת העירייה, כי מעבר להצדקה שיש בכך למחוק את כתבי ההגנה, הרי שאף לגופו של עניין ברור מתשובותיהם של הנתבעים כי אין כל ראיה מטעמם אשר יכולה לסתור את טענות העירייה, ואף מטעם זה יש לקבל את הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבור כי היה מקום לקבל את בקשת העירייה, אלא שלאור הקיצוניות שבסעד מחיקת כתב ההגנה, מצאתי כי נכון לתת הזדמנות אחרונה וארכה קצרה לנתבעים לתקן את הדרוש תיקון.