ת"א 56403-02-13 א.ר.ח.נ. שיווק וניהול פרוייקטים בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל -מחוז דרום ואח'

ביום 25.3.14 הוריתי לתובעת להפקיד ערובה בסך 32,500 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעת 2 בתוך 30 יום.

התובעת הגישה בקשה להארכת מועד להפקדת הערובה וביום 30.6.14 נדחתה הבקשה ונקבע כי התובעת תפקיד את הערובה בתוך 7 ימים.

לאחר שהערובה נשוא ההחלטות לא הופקדה, ולמיטב הבנתי אף הוחזרה לידיה הערובה שהפקידה לטובת הנתבעת 1, נתנה החלטתי בהאי לישנא:

"התובעת חויבה בהפקדת ערובה להוצאות שני נתבעים. ביום 4/2/14 הפקידה את הערובה הראשונה, אולם בהחלטה המתייחסת לנבע מס.- 2 לא עמדה. ביום 9/7/14, לאחר שהוגשה בקשת הנתבע 2 למתן פסק דין, הגישה התובעת בקשה למשיכת כספי הפקדון. הבינותי כי הבקשה מכוונת להעברת כספים מחשבון שב"כ התובעת מצוי בו ביתרת זכות, כספים לצורך ערבות הנתבע 2. בין אם זו היתה כוונת התובעת ובין אם לאו, למיטב הבנתי החזירה המזכירות לידי ב"כ התובעת את הפקדון הראשון, כך שעתה מצויים אנו במצב שבו לא מולאו שתי ההחלטות, ושני הנתבעים נותרו ללא בטחונות להוצאותיהם. אם לא יפקיד ב"כ התובעת את מלוא הכספים עד ליום 16/9/14 שעה 13.00, ולא תוגש תגובתו המבהירה א השתלשלות העניינים, איעתר לבקשות שני הנתבעים".

ביום 15.9.14 נתנה החלטתי בבקשה להארכת מועד שהוגשה על ידי התובעת. על פיה "לפנים משורת הדין, מוארך המועד הנקוב בהחלטתי מיום 10.9.14 עד ליום 21.10.14. ככל שיבקש המבקש הארכת מועד נוספת- יהא עליו לקבל את הסכמת המשיבים ולצרף אסמכתא מתאימה".

המועד הנקוב בהחלטה זו חלף זה מכבר, אולם הכספים לא הופקדו ואף לא נתקבל כל הסבר.

לתובעת נתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות לתיקון המחדלים וזאת נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אולם לא עמדה בהן.

לפיכך, וכאמור בהחלטותיי, הריני מורה על דחיית התביעה במלואה.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ה, 27 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.